משחקים באבא ואמא

הטלפון העיר אותי ואני גרועה בלחזור לישון.

אני ישנה ממש ממש רע, כל דבר הכי קטן מעיר אותי. אני מגיעה הבייתה בצהריים אחרי משמרת בוקר, אוכלת משהו, מתשתטחת על המיטה ונרדמת - רק בשביל להתעורר אחרי לא הרבה זמן כשהטלפון מצלצל או מישהו מגיע ואז אני שוכבת ערה במיטה וזועפת לי, בלי כוח לקום אבל עם המון מחשבות שטנה על המעירים.

אני לא נחמדה כשאני קמה בבוקר (או מתעוררת משינה באופן כללי).

מאז ההריון אני עייפה עוד יותר מבדרך כלל וכעוסה מתמיד כשאני צריכה לקום מוקדם לעבודה.

אתם גם לא רוצים להתקל בי בגיחות הלילה לשירותים ובדרך חזרה למיטה...

לרוב אני אפילו לא מצליחה אפילו להוציא משפטים שלמים רק רטינות ונהמות לא ברורות. בעיניים מצומצמות (ראה תמונה) ושיער סתור (הקישור לא לבעלי לב חלש) ופרוע שמכסה חלקים מהפנים אני משתרכת בבית, משתדלת שלא לשבת יותר מדי זמן באותו מקום (לנעול נעליים לדוגמא), כי אח"כ יהיה קשה לי להקים את עצמי ולצאת.

ככה עד שאני יוצאת מהדלת במקום לחזור למערה שנראה שאני שייכת אליה.

הוא בטח יהנהן בהסכמה כשיקרא את הפוסט הזה :)

התמונה מקשרת לרשימת תמונות חתולים שקישואית שמונה חלקה איתנו.

יש לי כמה פוסטים בקנה: על הבלוג השני ולמה עדיין לא סיפרתי להם, על שינויים בזמן ההריון, ציפורניים ושיער שמתארכים בקצב מדהים ועוד. אבל, אני לא מרוכזת מספיק והם נראים לי לא ברורים בעליל (לא שהפוסט הזה מי יודע מה קוהרנטי).

בקרוב יש לי יומולדת :) אבל הבלוג לא ילשין לכם (עם בלון ליד הכינוי), כשפתחתי את הבלוג רשמתי את תאריך תחילת ההריון, משום מה בזמנו זה נראה לי הגיוני ואפילו רעיון טוב... (כדי שלא תזהו אותי לפי התאריך יומולדת או מה?)

רק אז אני אהיה בת 29 (השארתי את שנת הלידה בתאריך החדש אז הפכתי לבת 29 כמה חודשים מוקדם מהמתוכנן)...

עכשיו אתם יודעים.