היה יום משוגע, מיליון אנשים, מקרים קשים, המון דברים לא מתוכננים. נלחמתי באומץ, הדפתי אותם בכל החזיתות, עבדתי כמו ארבעה אנשים... הבוסים יודעים שאני עובדת קשה, מעריכים את זה ומורידים ממני כמה שהם יכולים, עונים במקומי לטלפון וכו'
הגעתי הבייתה ומצאתי אותו מעולף במיטה, נגמר לו הכוח. הוא סחב הרבה זמן, דאג לכל שטות שרציתי, עבד שעות ארוכות וישן שעתיים בלילה ועכשיו זה הגיע למסה קריטית שהכריעה אותו.
תחקיר קצר ומנומנם העלה שהוא לא אכל היום, העיקר שהוא דואג שאני יאכל...
הבנתי שהכל תלוי בי. שמתי את העייפות שלי בצד והתנפלתי על המטבח. עוד כ-8 דקות האוכל יהיה מוכן, מכאן הכותרת, אני עכשיו מביאה לרתיחה (ראו מתכון בהמשך). כשזה יהיה מוכן אני אגרור אותו לאכול ואשחרר אותו חזרה למיטה.
למתעניינים, אני מכינה אורז פילאף (מהספר מהמטבח באהבה).
ברגע שפרצתי את הסכר והכנסתי מתכון לבלוג אין דרך חזרה..
אז קבלו אותו -
מתכון לבצל, שום ומלח עם קצת אורז בניהם... :)
לוקחים
בצל גדול (כמובן ששמתי יותר)
50 גרם מרגרינה
כוס אחת אורז מנוקה ויבש (אני הכנתי עם אורז פרסי)
כפית מלח
קורט פלפל (יופי של מילה קורט)
2 כוסות מים
2 כפיות אבקת מרק (מונוסודיום גלוטמט !)
אני הוספתי גם כמה שיני שום אבל זה לא היה במתכון המקורי...
מקצצים דק את הבצל, ממסים את המרגרינה בסיר ומטגנים את הבצל עד שהוא מצידו מתרכך ומזהיב (אני אוהבת אותו קצת קראנצ'י וחרוך, אתם לא חייבים).
מוסיפים את האורז ומטגנים 2-3 דקות עד שכל האורז יכוסה בשמן. (פלייד לייס (פרייד רייס בסינית) יש לי תיאוריה שאומרת שהשמן הכרחי אח"כ לשלב המים, אבל אני אחסוך מכם).
מבזיקים (עוד מילה מצויינת) מלח ופלפל.
מוסיפים את המים ואבקת המרק.
מביאים לרתיחה (בשלב הזה הייתי כשהתחלתי לכתוב את הפוסט)
כשזה רותח מכסים מעבירים את הסיר לאש קטנה ביותר עד שהמים יתאדו והאורז יתרכך, למשך 18-20 דקות.
והחלק שאני הכי אוהבת במתכון - לא לבחוש בזמן הבישול. בפעם הבאה שתרימו את מכסה הסיר זה כבר יהיה מוכן. אני לא אוהבת אוכל תלותי שצריך השגחה תמידית...
כדאי לבחוש לפני שמגישים כי לבצל יש צורך לצוף ולהצטבר למעלה.
בתיאבון !
זה מוכן. הולכת להעיר אותו. נאכל ואצטרף אליו להתעלפות עד הבוקר.
אין לי מושג מה הקשר של הסמל הזה, אבל אתם בטח מבינים איך הגעתי אליו. למתעניינים התמונה מקשרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: