משחקים באבא ואמא

(פוסט זה היה מאוחד עם הפוסט הקודם פוצל מטעמי נוחיות)

השבוע אני עובדת כמעט ורק משמרות ערב (ארבע מתוך חמש!) (עוד תלונות בנושא כאן) ויש הרבה דברים שאני לא מספיקה, התכוונתי להגיע ממש מוקדם לעבודה לסיים את מה שהתחלתי רק ביום שני והייתי אמורה לעשות כבר ביום ראשון, ואחר כך לקפוץ לבית ההורים שלי לאכול ולגנוב שעת שינה. זו הייתה התוכנית, בפועל לא היה לי כוח להזיז את עצמי לעבודה בזמן והחלטתי להשאר בבית לישון קצת (ערה מחמש, ראו פוסט קודם) ולעשות את מה שצריך רק אחרי המשמרת. כשהגעתי לעבודה חשכו עיני. החדשה שהתכוונה לעזור, ראתה את מה שהכנתי (כאמור לא סיימתי!) חשבה שזה כן גמור ושלחה את זה. אהההההההההההה :( עכשיו היא מחליטה להגדיל ראש?!

מזל שלא הגעתי מוקדם בשביל זה, הייתי הורגת אותה. כתבתי לה הסבר ארוך על זה שאם הייתי רוצה שתשלח את זה הייתי כותבת לה לשלוח, משאירה לה כסף לבולים וכו'

עדכון בנוגע לפוסט תלונות עבודה הקודם, שם כתבתי שהיא משאירה לי מה לעשות, בטקטיקת לוחמה פסיכולוגית מתוחכמת אני משאירה לה את מה שהשאירה לי עם הסברים מפורטים איך, מה ואיפה היא יכולה (צריכה) לעשות את זה.

עוד סגירת קצוות מפוסט התלונות ההוא, ביום שני אכן גידלתי עמוד שדרה, יצאתי מהעבודה מוקדם והגעתי לאימון בזמן! מותשת לחלוטין, אבל הגעתי.

המשמרת הייתה מאוד קשה, הרגשתי רע, עייפה חלשה, הסברתי את זה לבוס והוא פטר אותי מלעשות כמעט הכל. ישבתי, התעסקתי בניירת טלפונים ותמיכה רוחנית לבוס שעשה את כל מה שאני אמורה לעשות. הוא הגיע עם הבן שלו (בן שבע בחופש הגדול) שעייף אותי מאוד, לקח את כל הלורדים, הדביק דברים עם סלוטייפ בכל מיני מקומות ישב על המחשב, כשאני בקושי עומדת. הסברתי לו שאני לא מרגישה טוב... הוא שאל אם זה מדבק (לא כל כך), למה בכלל באתי, שאלה מצויינת - אמרתי לו שלא רציתי להשאיר את אבא שלו לבד בעבודה. הוא שאל למה זאת שבחו"ל לא עובדת במקומי - הזכרתי לו שהיא בחו"ל שזה רחוק. הוא שאל למה החדשה לא עובדת במקומי - הסברתי לו שהיא עובדת בעוד מקום ונמצאת שם כרגע. אז הוא שאל למה אחד הבוסים האחרים לא עובדים במקומי - עניתי רק בחיוך גדול. אני אוהבת את איך שהם חושבים, יופי של מנגון פתרון בעיות :)

אגב, לקוחות כבר מרגישים חופשי להעיר לי על הבטן, לשאול באיזה חודש אני (התשובה, אני כבר קרוב לחצי שנה ככה), מישהו אפילו שאל "נכון שזו בת"? לקח לי שנייה להבין שהוא מדבר על בתוך הבטן שלי, אישרתי את הניחוש המושכל שלו והוא אמר "רואים" שאלתי איך בדיוק אבל הוא לא היה מוכן לענות. לא צריך.

השעון זז לאיטו, אבל הצליח להגיע לשעת סיום המשמרת, נסעתי הבייתה כדי לאסוף אותו לחזור לתל אביב לצאת לסרט שהתחייבנו עליו קודם. אכלתי מהבמיה הקפואה שקיבלתי ליומולדת ויצאנו. היה כיף אך מעייף. מדי פעם הפרעתי לו בסרט כי הקטנה זזה (אכלתי שוקולד) ואמרתי לו לשים יד שירגיש גם.

אחרי הסרט, כבר דמיינתי את עצמי חזרה בבית, במיטה ישנה. רק אז התברר לי שהיום שלי לא עומד להגמר כל כך מהר, יש משהו חשוב ודחוף שצריך להביא מהבית של ההורים שלו (מרחק 60 ק"מ מהסרט, וכ-30 ק"מ מהבית שלנו :( ). נסענו, ונסענו ואז נסענו עוד קצת. היה לי כל כך קשה. אני חושבת שהעיקוף הזה לקח עוד קרוב לשעתיים של התעללות (אני יודעת שזה היה חשוב), בדרך היו יותר מדי פניות וכיכרות שבשילוב עם ראש שנפל קדימה ולצדדים בעייפות העירו בחילה בחילתית. בסוף של דבר הצלחנו להגיע (בערך בשלוש לפנות בוקר), המדרגות הבייתה (קומה שנייה) היו מאתגרות ביותר (להזכירכם השרירים שלי תפוסים).

הגעתי וישר נכנסתי לשירותים. הקאתי את הבמיה והשוקולד. איכס גדול (אולי צריך לשים אזהרה בכותרת הבלוג או איפשהו - בלוג זה עשוי לדכא תיאבון). משם נגררתי למיטה שכבתי עם בגדים ונעליים ונרדמתי, הוא (גם עייף לא פחות) דאג להוריד לי את הנעליים ולהלביש אותי בפיג'מה (אני זוכרת את זה במעורפל אבל קמתי בלי נעליים ועם פיג'מה אז נראה לי שזה מה שקרה).

לפחות לא קמתי מוקדם היום והצלחתי להשלים קצת שעות שינה. עוד מעט זזה לעבודה לעוד משמרת ערב מעייפת, רשמתי לה כבר איך אני רוצה לעבוד בשבוע הבא, אם משהו לא ימצא חן בעיניה אני מסירה את הכפפות ומערבת בוסים.