| |
משחקים באבא ואמא
בלוג חד-נושאי לפניך. פתחנו את הבלוג בתחילת ההריון הראשון ונשארנו מאז. שנינו כותבים כאן בעיקר על הבנות אמילי ואיווה (פעם היה לנו עוד בלוג בסביבה). |
| 8/2006
סיור וסרט
ֿנתחיל מכך שהסרט עצמו היה רחוק ממזעזע, מפחיד או קשה לצפייה.
מדהים היא מילה המתארת את מה שראינו בצורה טובה יותר, לראות איך זה מתרחש - כמעט הכי קרוב שאפשר ממרחק החודשים שנותרו לנו.
אבל נחזור להתחלה.
למרות הניסיון שלנו להגיע בזמן, פקקי תנועה ממש מרגיזים עצרו אותנו. הגענו דקות ספורות לפני תחילת הסיור. היינו במיון אבל לא מצאנו אותם, מסתבר שהם היו בחדר האחד שהבטנו לתוכו אבל לא נכנסנו אליו.
החלטנו לקצר ועלינו למחלקת יולדות. לקח זמן למצוא מישהו שיודע איפה הסיור יתרחש וכאשר מצאנו אחד כזה הוא היה אדיב מספיק להעביר אותנו דרך הדלתות של הצוות ועד לחדר שניתן להדגמה.
המתנו שם, על הרצפה - עד שאחת המיילדות אמרה לנו להכנס ולהמתין בחדר עצמו.
אז הפתענו את המורה (שכנראה והשמיצה אותנו שאנחנו מאחרים שוב - אבל אנחנו נסלח לה כי היא חמודה) ואת כל שאר הקבוצה וישבנו שם כולנו בזמן שקיבלנו את ההסבר המלא.
מאחר והחלטנו לנסות ללכת על לידה טבעית, שמחנו לראות שרק אנחנו ועוד זוג לקחו את הטלפון לתאום פגישה לגבי השימוש בחדר הזה.
אני מנסה לחשוב על דברים חשובים שקשורים לעניין והדבר היחיד שממש עומד לי חזק בראש הוא - אל תקראו למשפחה שלכם ללידה!
זה היה איום ונורא, החדר בו ישבנו היה פתוח לכיוון מסדרון המלווים והייתה מישהי שהביאה את אחותה, אמא שלה, אבא שלה, הילדים של אחותה ומי לא. הם עברו וחזרו כל הזמן והילדים ביקשו "לראות אותה" כאילו זה גן חיות. אם מישהו מהמשפחה שלי יתחיל להציץ בדלת כל שתי דקות הוא יחטוף מכות רצח. כבר דיברתי עם אח שלי לגבי מניעת העניין. הוא יהיה המלווה שלי לתהליך - בעיקר למקרה ויעבירו את הילדה לחדר תינוקות ואני אצטרך להשאר איתה.
אחי יעמוד שם ויציק לאחיות ולמיילדות - אם ישאלו אותו מי הוא ולמה הוא שם הוא יחייך ויגיד שהוא שם כדי שלא יקרה כלום להן (המיילדות), אחרי הכל משהו קטן שיקרה לקטנה והן לא יחזרו הבייתה בחתיכה אחת, או בכלל.
אז ראינו איך חדר כזה נראה, הבנו מה התהליכים של הקבלה למקום ואת החשיבות של להגיע כשמצב אקוטי על מנת שנכנס ישר אל תוך החדר הזה ולא נמתין בכל מיני אזורים אחרים של בית החולים.
אחרי זה, כמו שציינתי, הלכנו לראות את הסרט שרק סידר דברים בראש, לא חידש כלום (למעט המראה כמובן) וחזרנו הבייתה.
אנחנו זזים לעבודה, אתמול היה יום מבוזבז. נסעתי לתל אביב וכל מה שהייתי צריך לעשות לא זז. הבנק היה סגור, משהו שהזמנתי הגיע אבל לא היה מהדגם הנכון ושהיתי רוב הזמן בפקק. מצד שני יצא לי לראות את אחי וללוות אותה לעבודה וזה טוב, כי היא הייתה עייפה מאוד.
הוא
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: