היום עבדתי רק משמרת אחת, אבל זו הייתה משמרת ערב ובערך באמצע נגמר לי הכוח. משם נסעתי לאימון בסטודיו סי, איחרתי כי יצאתי מאוחר מדי הייתה עבודה ולא רציתי להשאיר את הבוס לבד להתמודד עם זה. עקרונית אמרתי לה שאני רוצה לעבוד שני וחמישי בוקר, אז אמרתי...
בארוחת היומולדת שלו, אחרי שסיימתי לאכול הלכתי לשירותים והקאתי ה-כ-ל.
חזרתי עם דמעות בעיניים, לא בכיתי, פשוט להקיא זה לא קל כמו שזה נשמע והדמעות יורדות מעצמן.
התיישבתי, וניסיתי לעודד את עצמי ואותו שהסתכל עלי במבט מזדהה ואמרתי "עדיין נהנתי מהאוכל כשהוא היה בדרך לקיבה" ... "ובכלל אני מרגישה הרבה פחות כבדה עכשיו"
והוא אמר לי "יפה מאוד, זו חשיבה של בולמית..."
אנחנו שוכבים במיטה זה לצד זו ואני אומרת לו
"נראה לי שאני מפריעה לכריתי*"
* כריתי - הכרית הענקית שתופסת חצי מיטה...
אנחנו יושבים בסלון, שתיתי עוד מים. שניות ספורות אח"כ אני שוב צריכה ללכת לשירותים.
אני בשלב שבו אני חושבת על לקום ובקרוב קמה (זה כבר לא כזה פשוט) וממלמלת לעצמי
"אני צריכה לספור כמה פעמים אני הולכת לשירותים".
ואז עונה לעצמי בארסיות
"ומה אני יעשה עם המספר הזה?"
בטח יש עוד שאני לא זוכרת כרגע... :)