משחקים באבא ואמא

המפגשים של קורס הכנה ללידה נותנים לי הצצה על הריוניות אחרות ועל הבעלים שלהן. ההערות שלהם, השאלות שלהם וההתנהגות שלהם באופן כללי. גורמים לי להסתכל על שלי (רכושנית :)) במבט מעריך ומעריץ.

אין אף אחד בעולם שהייתי רוצה יותר שיהיה איתי בחדר לידה. אני יודעת שאני יכולה לסמוך בעיניים עצומות שישמור עלי כשאני אהיה עסוקה מדי...

שידע לצעוק על הרופאים אם צריך, שידע לעסות באיזורים הכואבים (הוא עושה מסאג' מדהים, הוא למד את זה כמה שנים טובות), שידע לראות מה מזריקים לי (אלרגית, מאוד), להגיד להם בעדינות עם המספריים ולשמור על הקטנה כשתצא.

מהבחינה הזו אני רגועה לגמרי. אני אוכל להתרכז כל כולי בלידה ולדעת שהוא שם לכל השאר.

אני גם יודעת שהוא יהיה אבא נהדר.

אני יכולה להמשיך שעות ולכתוב עליו רק דברים טובים. דברים שקשורים לפו"ץ ולהריון, אתם כבר יודעים מהבלוג כמו שהוא הולך איתי לכל הבדיקות, הרופאים והביקורים בטיפת חלב.

אבל הוא מדהים בכל תחום. לדוגמא - הייתי בחנות וראיתי משהו שרציתי, אבל בסוף לא קניתי. כמה ימים אחר כך רציתי לחזור לקנות וכבר מכרו את זה. סיפרתי לו והוא אמר לי "מה לימדתי אותך? היית צריכה לקנות את זה כשראית, אחר כך כבר אין!" אני יודעת שבעלים אחרים מתחשבנים עם הנשים שלהן על בזבוזים והוא קונה לי כל מה שהוא חושב שהייתי רוצה. אגב, הוא הפך עולמות ואיכשהו השיג לי את הדבר ההוא שרציתי :)

אבל אני לא אתן עוד דוגמאות, הסברים ורשימת תכונות כי אין לי כוח ואתם מאמינים לי גם בלי שאדגים, אנמק ואפרט :)

(יש גם דברים נורא אישיים ואין לכם סיווג בטחוני מספק).

היום הוא יום השנה השני לנישואין שלנו. אני מכירה הרבה זוגות אחרים שמתחתנים ועוד לפני החתונה מתחילים לעבוד על לייצר ילד, זוגות שהתחתנו הרבה אחרינו והיא כבר בהריון או שיש להם ילד. אני לא בטוחה שזה נכון.

בחלק מהזוגות האלה הבעל (שרוצה בן זכר) לוחץ על להכניס אותה להריון מיד, הניסוח לא חביב, אז מה, גם ההתנהגות שלו.

ועוד לא התחלתי על הלחץ של המשפחות לנכד, פרונטו, ASAP, אתמול.

אני שמחה שהוא לא כזה. שלקחנו את הזמן להיות יחד, להנות אחד מהשנייה והאחת מהשני, לסיים את הפאקינג תואר שלי והחלטנו על הריון רק כששנינו היינו שלמים לחלוטין עם ההחלטה.

כיף לנו יחד.

מספיק עם הגוף שלישי יחיד הזה. הוא אתה קורא וכותב כאן. אז לידיעתך:

אני אוהבת אותך.

המון.