זוכרים שבהתחלה עוד רציתי לעשות דברים לבד, ובכן מאז השתפרתי בלהפעיל אנשים. אין ספק שנהייתי מעצבנת -
אנחנו יושבים בסלון ואין לי כוח לקום למטבח, אז הכרזתי "שוקו" הוא אומר "קוראים לי ***" (אז מה אם כמעט כולכם כבר יודעים את השמות שלנו)
הוא מבין שאני רוצה שוקו ושהוא נבחר להכין אותו (אחרי שבחודשים האחרונים חלב עורר בי גועל), הוא לא זז מספיק מהר לטעמי, כבר עברו המון שניות מאז שדרשתי שוקו וכלום. אז אני עוברת לשיטות אגרסיביות ודוחקת בו "החלב לא ירתיח את עצמו אתה יודע" במקום לחנוק אותי עם כרית הוא קם להכין :)
מאז הוא מתרגל את המעצבנות שלי - יש סדרה שאנחנו רוצים לראות יחד, הוא ראה את הפרקים הראשונים אני עדיין לא, אז אני משלימה פערים. הטלויזיה על השהה (pause) אני כמובן בעוד הפסקת שירותים (אחת מאלף) והוא אומר לי מעבר לדלת "הסדרה לא תראה את עצמה, את יודעת..."
:)
אתמול היה יום קשה למרות שישנתי לא היה לי כוח, היה לי מאוד קשה לצאת לעבודה (בכיתי), קשה בעבודה, קשה לחזור ממנה - פקק ארור של שעה וחצי. הבחילה חזרה. הקאתי כל מה שאכלתי :(
היום המצב כבר היה הרבה יותר טוב, הייתי מרוכזת, זזתי יותר... עבדתי במהירות ויעילות כמעט כמו פעם. כבר הייתי מרוצה מעצמי כשאחד הבוסים עצבן אותי ואמר שלאחרונה יש הרבה טעויות. גרררר... יש לנו מישהי חדשה, הטעויות נעשו במשמרות שלה, למה חושבים שזו אני שלא מרוכזת בגלל ההריון. כמובן שלא אמרתי שזאת היא כי זה נראה לי מלוכלך. כעסתי ושתקתי.