אחרי שהתלוננתי על זה שאני לא עושה כלום נראה לי הגיוני להתלונן על זה שאני עושה יותר מדי.
"הריונית מתחילה ומבוחלת" תראי ציפור, אני מצביעה למעלה כדי להסיח את דעתך מהטקסט הבא...
הבחילות וההקאות חזרו כבר כמה ימים שאני מקיאה כל מה שאני אוכלת. זה מעצבן (כן, באמת) אני גם מקיאה את הכדורים שאני לוקחת. אוף.
אתמול היה המפגש האחרון של קורס הכנה לללידה, לא היה כיף בכלל, דיברו על שיבושים - כלומר, לידה מכשירנית, מלקחיים (לא עושים בליס) וואקום, ניתוח קיסרי ועוד. אח"כ דיברו על הימים הראשונים עם התינוק. למרות שזה נשמע כיף היה מדכא למדי.
היה צריך להביא כיבוד למפגש (מסיבת סיום, שבירת דיסטנס) הוא הביא קיש גבינה משובח שנראה בדיוק כמו עוגת גבינה רק מלוח.
הגענו הבייתה לפני השינה הקאתי הכל :(
בלילה השינה שלי הייתה קטועה ומשובשת אם הייתי משלמת עליה הייתי מבקשת את הכסף חזרה.
החתולים העירו אותי שאני יאכיל אותם, למרות שהוא האכיל אותם 3/4 שעה קודם לכן, הם לא עבדו עלי, ידעתי שהם אכלו אבל האכלתי אותם שוב, כי זה מפחיד לשמוע את הציפורניים על כריתי (רמזים "עדינים" שכוונו לכפות רגליים שלי).
לא הצלחתי לחזור לישון, נסעתי לעבודה. השארתי לחדשה פתק ארוך ארוך עם המון הסברים קטנוניים על איך היא הייתה צריכה לעשות דברים. נמאס לי לעבור על הכל אחריה. אין סיבה אמיתית שאני יעבוד בשביל שתיים...
מהעבודה נסעתי הבייתה לאסוף אותו ויחד הלכנו לשחות, להשתכשך ולצלוח (ללכת בתוך המים מצד אחד לשני וברוורס :) ) שעה בבריכה.
חזרנו הבייתה, אכלתי, גנבתי שעת שינה מבולגנת, קמתי הקאתי הכל ויצאתי לאימון בסטודיו סי.
במהלך האימון הבחילה איימה עלי, לא התרגשתי. ידעתי (מידע פנימי) שאין לי עוד מה להקיא כי כבר הקאתי הכל, שתאיים על מישהי אחרת. האימונים נהיים קשים יותר, עם תוספת המשקל.
הכדור פיזיוטרפיה שלי, כסוף של חברת ריבוק בקוטר 55 ס"מ הגיע סופסוף. הוא תופס לנו חצי סלון ומאוד מזכיר (בגודל ובאופי) את הבועה הלבנה מהסדרה האסיר.
חזרתי הבייתה ואני לא מתכוונת לזוז לשום מקום אם אני לא ממש ממש חייבת.
בתוכנית האמנותית למחר, בבוקר טיפת חלב לשקילה ונזיפה החודשית, היא אמרה שאני אמורה לעלות קילו בחודש. נו באמת.
משם נמשיך לבדיקת דם החודשית, לא מצפה לברזל גבוה עם כל הכדורים שאני מקיאה במקום לספוג ולעכל.
בצהריים יש לי סידור חשוב בתל אביב, לעבודה ואח"כ לפגוש חברות, אם יהיה לי כוח בכלל.