משחקים באבא ואמא

כבר נהייה לי יותר קשה וכבד, אני רוצה שנסתובב בחנויות כבר בשבוע הבא לפני שאני הופכת לממש נייחת.

מה קורה אצלי בעבודה - זו שעובדת איתי ושוטטה בחו"ל חזרה, רזה מתמיד (הייתה חולה שם (תאילנד ויאטנם), אבל גם לפני כן הייתה רזה :)) אתמול כבר התחלתי להסביר ולכתוב לה איך עושים דברים שעד עכשיו רק אני הייתי עושה, היא נבהלה מהעומס ונראה שהיא רוצה לחו"ל חזרה, אני בטוחה שהיא תסתדר. היא בסדר וחוצמזה אני לא נעלמת לגמרי ואני מתכוונת לספק לה תמיכה ועידוד בטלפון או אפילו לקפוץ לעזור מדי פעם, תלוי באיזה מצב אני אהיה.

היה לי קצת מוזר שיצא שאני עבדתי כרגיל והיא רק הקשיבה להסברים ורשמה במקום שהיא תעבוד ואני אהיה זו שמסבירה ומכתיבה מדי פעם (או לפחות ששתינו נעבוד). לא משנה, ניתן לה, אחרי הכל היא הרגע חזרה מכל מיני מקומות שאין בהם מים חמים במקלחת.

עכשיו אנחנו שלוש בעבודה. אני צריכה לחשוב מתי וכמה משמרות אני רוצה לעבוד בשבוע הבא. בשיטת האלמינציה, לא עובדת שישי יותר (לא תודה !) גם ערבים עמוסים (שני ורביעי לא), שני וחמישי יש לי את האימון בערב (לא קשור לעבודה בבוקר, אבל עדיין), יום שלישי בבוקר יש לנו טיפת חלב. צריך גם לתאם את המשמרות עם העבודה שלו... טוב, לא נלאה אתכם בפרטים, לא משנה מתי אני אעבוד, מה שברור זה שאני בהחלט לא אעבוד כל יום כמו שעבדתי עד עכשיו וחלק מהמשמרות יהיו עם אחת מהן להמשך חפיפה, אז יהיה לי יותר קל.

אתמול היה יום קשה, כאמור עבדתי משמרת בוקר, והייתי צריכה לנסוע למסור ולאסוף משהו בדרום ת"א, אז חשבתי, אם אני כבר נכנסת עם הרכב אני אעצור כבר לקנות משהו מתנה לחברה (משהו שאני יודעת שהיא רצתה) ומשם המשכתי לעוד חנות עם משהו שהיא ביקשה ונזכרתי בעוד משהו שצריך. אבל הכי מעצבן, כשחזרתי לרכב גיליתי שאיסוזו אידיוט חוסם אותי, היה כל כך חם, והייתי צמאה וצריכה לשרותים (כן, ניגוד אינטרסים). יצאתי לחפש אותו בחנויות ליד, מצאתי אותו אחרי חצי שעה יושב שם, שיחנק "מה את מתעצבנת, למה לא אמרת שאני חוסם אותך?" אולי, כי לא ידעתי מי אתה ואיפה אתה - מפגר. עכשיו אני מבינה שמה שמקובל לעשות כשחוסמים אותך זה פשוט לצפור ולצפור עוד עד שהאידיוט מבצבץ מאיפשהו ומגיע להזיז את הרכב, אם לא כדי לשחרר אותך לפחות כדי לתפוס את החנייה שלך כשתתפנה. הייתי צריכה לשרוט אותו עם המפתחות או משהו. גרררר...

(צריכה להחליט איזו תמונה אם בכלל מתאימה לפוסט הזה)

אז הגעתי הבייתה רק בסביבות 16:00 רעבה ומותשת. טרפתי אוכל והתכוונתי ללכת לישון עד 19:00 כדי לקום רעננה פחות מותשת לאימון, לחתולה שלי היו תוכניות אחרות בשבילי, היא לא הפסיקה להציק לי, לקפוץ עלי, לשרוט אותי קצת, לא בתור תקיפה, אלא כחלק ממשחק, משעמם לה. אני משתגעת מזה, אני לא יודעת מה לעשות, היא לא עושה דברים רעים בכוונה ולכן קשה לי לכעוס עליה (אני כן כועסת, רק שזה לא כל כך הוגן), אני לא יכולה לסגור את הדלת, כי המזגן מחוץ לחדר ואני אמות בלעדיו. קמתי הפוכה לגמרי מותשת עוד יותר, בכיתי, וגררתי את עצמי החוצה.

באימון בסטודיו סי המדריכה, שבדרך כלל דוחפת אנשים לעשות יותר, אמרה לי להפסיק ולעבור לתרגיל בדרגת קושי נמוכה יותר. נראה שאפשר היה לראות שקשה לי ושאני ממש מתאמצת בכל זאת להמשיך. אני לא יודעת אם היה לי כל כך קשה בגלל שהייתי עייפה מהיום הארוך או בגלל שאנחנו כבר בשבוע 34, בטח שילוב של השניים.

נראה לי שאני עכשיו בשלב הכי מתקדם שם, ההריוניות שהיו שם לפני נעלמו, יש לנו תיאוריה לגבי מה קרה להן :)

אחרי האימון עוד נסענו להשתכשך בבריכה, אני ממש אוהבת בריכה, לבריכה לא אכפת שיש לי דבשת ואני יכולה לזוז בקלילות (אם מותר לי בכלל להשתמש במילה הזו עכשיו).

אתמול כמעט שברתי לו את פרק היד כשהוא שם את היד על הבטן כדי להרגיש אותה זזה ואני רציתי להעביר לו את היד לצד שבו היא זזה אבל הוא הרגיש אותה שם ולא רצה להזיז... אופסי :)

גם היום מחכה לי יום רצוף אירועים וימי הולדת, אבל נראה שיהיה פחות טראומטי מאתמול ולו רק בגלל שהוא יסתובב איתי וזה לא סידורים אלא יותר סיבוב משפחה וחברים.

ועוד משהו קטן - בעצת aXe () קניתי ג'ל קלו-קוט לצלקת מהשריטה, מוטב שזה יהיה שווה, כי זה מ-א-ו-ד יקר.

וואו יצא פוסט ארוך...

זהו, משוחררים.

שבת שלום לכולם