אני באה אליו ומתלוננת, קצת כואב לי הגב, כבד לי, הרגליים שלי מתנפחות - אם אני עומדת יותר מדי ולא שמה אותן גבוה (רגליים למעלה, על הראש...) - הוא מסתכל עלי, חושב שנייה ואומר - "את חושבת שעכשיו קשה לך? מה יהיה בחודש תשיעי"... (אנחנו בחודש תשיעי!) מחווה לכל אנשי החכו חכו באשר הם.
ועוד שטות - אני פותחת את הארון, בוחנת את ערימת הפיג'מות - חולצות סיום קורס וסתם חולצות שאהבתי ועכשיו הן בלויות מדי, אבל אני ממש מחבבת אותן... מודה לחברות שבאו לעזור לי להפריד את ה"פיג'מות" מהחולצות האחרות. אני בוחרת אחת. היא בקושי עולה עלי ו... היא חולצת בטן.
אני באה לסלון ומודיעה לו - "החולצות שלי התכווצו כולן". אני מרגישה כמו האלק הוגן (עושה תנועה באוויר של קריעת החולצה הצמודה). הוא מודה שכנראה זה אשמתו כי הוא זה שכיבס אותן.
מי שממש רוצה להמחיש לעצמו את ההגבלה בתנועה והחוסר נוחות (לימי) שישים כרית או בלון מתחת לחולצה, המהדרין יכולים למלא את הבלון במים כדי להמחיש גם את המשקל (לצלם ולשלוח לי איך נרטבתם). נראה לי שממש התרגלתי לבטן ומכאן המחסור בתלונות בבלוג. אני כבר לא זוכרת איך היה בלעדיה :)
פו"ץ עם הראש למטה (אני לא מרגישה ראש בצלעות) - שזה מצויייייין. חששתי שהדבר הראשון שהיא תעשה זה להתהפך חזרה.
בסוף אתמול לא הכנתי את התיק לחדר לידה... וגם לא ציירתי על הקיר כמו שרציתי (אני ישנה כשיש אור יום) לפחות נסענו ליד שרה להשכיר מכשיר טנס (קוראים לזה גם מטרניטי יוניט).
נראה לי שבקרוב נאשר כאן הימורים מסודרים על תאריכים מוצלחים ומתי לדעתכם היא תחליט לצאת.
יש לי גם מחשבות על עתיד הבלוג, אם אני אצליח בכלל להמשיך לעדכן. מה שבטוח זה שנצטרך להחליף כינוי...
תיכף כיפור (עובדת מחר משמרת בוקר) ומתחיל חודש אוקטובר ו... ממש בקרוב (פחות משלושה שבועות) נפגוש אותה.
וואו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: