משחקים באבא ואמא

החתולים העירו אותי רעבים, צודקים.

כמו שכבר הסברתי יש שק אוכל יבש גדול ויש את הקופסא שממנה אני מאכילה אותם מדי יום. האוכל בקופסא נגמר וקשיים לוגסטיים של כבד (למצבי) ולמעלה מונעים ממני למלא אותו - הפתרון כולם אכלו אוכל רטוב מקופסא (גישה למקרר עוד יש לי) שאני שומרת לפיתוי חתולים לחדרים, הגנבת כדורים (תילוע אם צריך) וכו'

הם היו מופתעים אבל לא שאלו שאלות :)

בימים האחרונים אני משוטטת בסידורים איתו ובלעדיו.

משעשע אותי לראות אנשים שאני לא כל כך בקשר איתם (בכנס אייקון), הם כמובן בוהים בבטן ואני לא אומרת כלום. כל כך מצחיק אותי לראות איך הם מתפתלים ומעלים את הנושא "נו אז מה חדש?" ואני מצידי מתממת "מה כבר רואים, יצאה הבטן?" או לחילופין טוענת להיות "סתם שמנה"...

השלמנו כל מיני דברים קטנים וגדולים שהיו חסרים לתיק לחדר לידה, מצאתי את תעודת זהות השלי - נזכרתי שהכרזתי עליה כאבודה כשהיא נפלה מתחת למושב שלי ברכב ובמשימת חילוץ מרשימה (הייתם צריכים לראות אותי) הצלחתי להחזיר אותה לציויליזציה.

המדפסת שלנו לא מדברת יותר עם המחשב אחרי שהחלפנו לה דיו (סתם תירוץ אם תשאלו אותי), אז אני לא יכולה להדפיס את התוכנית לידה שלנו (לא שהחלטתי מה לכתוב...) ואת תוצאות בדיקת הדם האחרונה, ההמוגלובין שלי קצת עלה (10.4) שזה אומר שפו"ץ מקבלת מספיק ברזל ואפילו נשאר קצת לי.

אתמול קמתי מוקדם ונסעתי להעלות את המפלס בבריכה (כבר קשה לי מדי הסטודיו סי). אח"כ נחתי קצת ותכננתי להמשיך לצבוע את הציורים בחדר (תודה לכולם על המחמאות!) - אבל הוא שכח משהו חשוב בבית ונסעתי לת"א להביא לו. בדרך לשם ראיתי את הפקקים חזרה, אז העברתי את הזמן עד יעבור זעם בבית של ההורים וגיחה לעבודה לראות מה שלומם ואם אני כבר שם לעבוד כמובן - ניירת וכאלה לא דברים פיזיים חלילה. הם אומרים שהמון לקוחות שואלים עלי ושכולם מצפים בקוצר רוח.

מוזר לי להסתכל על הבטן, לגעת בה ולחשוב שממש עוד מעט פו"ץ תצא . עד שהתרגלתי לסידור הזה שלנו.

היה לי כל כך הרבה יותר קל אם הייתי יודעת מתי תפרוץ הפו"ץ - בנתיים אנחנו קובעים דברים (סרט בשבת) אל"ת (מי שעדיין לא הימר, מוזמן).

אני אנסה לחזור לישון קצת - יום טוב !

(פוסט זה מכיל המון קישורים, למקרה שלא שמתם לב)