משחקים באבא ואמא

הסתכלנו והקשבנו לאמהות אחרות כאן (גם אני אמא!!!) כשהן מרגיעות את התינוקות הבוכים שלהן - הן אומרות לו ששש... שקט, די... או מספיק וכו'.

אנחנו לא.

אנחנו מסכימים איתה. היא בוכה ואנחנו חושבים שהיא צודקת. לא משנה מה הסיבה יש בעייה ואנחנו נפתור אותה, רעבה - נאכיל אותך. עשית קקי/פיפי נחליף לך, יש לך גזים - נרים אותך כמו שהראו לנו. את סתם רוצה תשומת לב - אין בעייה יש לנו המון מזה בשבילך.

אני חושבת על זה שעד לפני יומיים היא הייתה בתוך הבטן שלי ועכשיו כל המערכות הקטנות שלה צריכות להתמודד עם התפקידים החדשים שלהן, הריאות לנשום, מערכת העיכול לקבל אוכל ולהוציא אותו "מעובד"... בטח שזה לא קל, סיבה מצויינת לבכות. את צודקת, המצוקה שלך זו המצוקה שלנו, גם אם הסיבה טיפשית ככל שתהיה, היא אמיתית מספיק בשבילך ואנחנו נעשה הכל כדי לפתור את הבעייה ולעזור, רצינו אותם הכי בעולם ואנחנו נשמור עליך ונדאג לך.

כולם סיפרו לנו על כמה לא נישן ואיך היא תבכה ואנחנו לא נדע אם היא רעבה, צריך להחליף לה, גזים או מה הבעייה.

אבל אף אחד לא סיפר לנו על כמה מדהים זה לבהות בתינוקת ששוכבת עלי, שבעה, נקייה, רגועה - כשאני רואה אותה ככה גם לי אין אף דאגה בעולם ולא כואב לי כלום.

באשר לשם שלה החלטנו שלא לפרסם אותו בבלוג. מאותה סיבה שלרובכם יש כינוי אינטרנט. עכשיו גם לה יש - אמילי :)

אבל אני יודעת שאתם סקרנים (בלשון המעטה) והשם האמיתי ישלח למנויים ולקבועים הלא מנויים שישלחו לי דוא"ל (לא לכתוב תשלחי לי בתגובות!).

(בקרוב, הלידה חלק 2)