משחקים באבא ואמא

אני לא מצליחה למצוא זמן לכתוב פוסט אמיתי, בטיוטא מצטברים להם נושאים שהתחלתי לכתוב עליהם ואני לא מצליחה לסיים (אם יש דברים שאתם רוצים לשמוע אולי זה יעזור לי להחליט איזה פוסטים לפרסם קודם).

במקום להמשיך בגישה של או הכל או כלום, חשבתי שעדיף דיווח חיוור, פוסט דל תקציב בלי תמונות וקישורים על פני דממת אלחוט.

כל הזמן שלי מוקדש לאמילי ואני של פעם ממתינה בהשתק, אחרונה  (אם בכלל) בסדר העדיפויות שלי.

אתמול יצאתי מהבית, הצטרפתי אליו לגיחה לת"א כדי לאסוף את המחשב שלו מתיקון, בדרך חזרה השכרנו עריסה נוספת, כזו שכן עוברת בדלת.

היום בבוקר היינו בטיפת חלב לחיסון צהבת שני שאמור לעבור בלי תופעות לוואי פרט לכאב מקומי ונפיחות - שזה לא כיף בכלל.

היא כבר שוקלת 4200 גרם שזה יופי (שקלה 2970 כשיצאנו מבית החולים).

אני חייבת לצאת מהבית לשמש והתאווררות, זה לא בריא לשתינו המעצר בית הזה.

למרות הכל מבעד לתשישות והעייפות המצטברת אני עדיין זוכרת להעריך אותה, לשים לב ולהתלהב מכמה שהיא מדהימה.

מהתנועות העדינות שלה מכמה שהיא קשוחה, חזקה ונחושה, הפרצופים שהיא עושה בחמידות (הרבה מעבר למותר בחוק), מהמבטים המדהימים שלה, מזה שהיא עוצרת באמצע הבכי לשמוע מה יש לי להגיד ואז מחליטה שזה לא מקובל עליה וממשיכה בשלה...

אני בוהה בה ישנה במקום לישון בעצמי.

לידיעתכם,

היא לובשת עכשיו בגד שקיבלנו שרשום עליו בגדול מקדימה "חמסה עלי" :)

גם את הפוסט הזה לקח לי שעות להרכיב מילה ועוד מילה לשורה, פסקה ופוסט.