משחקים באבא ואמא

היא נרדמה (נראה שזה אמיתי) אז אני אקצר ואזנק למיטה לצידה.

אתמול אחר הצהריים למרות שלא היה לי יותר כוח בכלל, ארזתי אותנו ויצאנו. כן-כן בלי שנהיה חייבים להיות בשום מקום. יציאה לשם יציאה.

קצת אוויר ושמש שיעשו טוב לשנינו. מה שדחף אותי החוצה הייתה חברה שאמרה לי שזה מעייף אותם ואמילי ערנית כל כך (ערה חמש שעות שזה המון כשאתה מישהי קטנה או מישהי גדולה ועייפה מאוד).

כמובן שהאכלתי אותה לפני, אני עדיין לא מוכנה להאכלה בפומבי...

יצאנו החוצה, רק 16:30 והשמש כבר הייתה בדרך החוצה, אבל לפחות אוויר היה.

הייתי כל כך גאה בעצמי - אנחנו בחחחוווווץץץץ.

עשינו סיבוב קצר אל גן בסביבה וחזרה כי השמש נעלמה (כל כך מוקדם!) וכבר נהיה קריר, מזל שלקחתי שמיכה. בדרך חזרה היא התעוררה והתחילה לבכות אז הלכתי ממש מהר.

היה לי קשה לעלות עם אמילי והעגלה במדרגות (קומה 2 אין מעלית). היה מעייף מאוד אבל הוכחתי לעצמי שזה אפשרי.

ננסה שוב מחר כשהוא יחזור מהעבודה.

מי מזהה מאיפה הכותרת לפוסט (זה קל)? (ההשתתפות אסורה על לי.ע)