משחקים באבא ואמא

לקח לי המון זמן לכתוב את הפוסט הזה... הבטחתי לכן אקיים.

אחרי הלידה לקחו אותה לבדיקות, מדידות ודקירות ואותי למחלקת יולדות (אותה מחלקת יולדות שבה חיכיתי עם הצירים).

האחות הראתה לי איפה המקלחת ואיך אני קוראת לה אם אני חושבת לקום לאנשהו.

התקשרתי אליו שיביא לי את הדברים שאני צריכה מהתיק הכנה ללידה, הוא ואחיו לקחו חדר ללילה במלון ויטל שנמצא בבניין. אחיו הגיע עם הדברים כי אבאל'ה כבר נרדם, גם עליו עברו יומיים קשים.

עייפה אך מרוצה נרדמתי תוך שניות.

בלילה הגיעו אחותי ואחי לבקר ואני גיבורה גדול קמתי ויצאתי אליהם כדי לא להפריע ליולדת שישנה בחדר, האחות שראתה שאני מסתובבת לבד הגיעה בדיוק בזמן כדי לתפוס אותי כשהעולם הסתחרר והייתי בדרך ללצנוח לרצפה.

נזיפה קלה על מפגן האומץ, אחי ואחותי נטשו אני חזרתי לישון עד הבוקר.

בבוקר התקלחתי, התקשרתי אליו והלכנו לקחת אותה אלינו חזרה מהתינוקיה.

השפעת האפידורל פגה לגמרי וגיליתי שכואב לי בכל מיני מקומות... תפרים (כן, שם) היד בנקודה של העירוי ובכלל הייתי דואבת כולי - לידה זו טראומה לגוף - Let the healing begin

הייתי עדיין מבולבלת והיה מאוד קשה לי להתמצא במסדרונות ביה"ח אז בעיקר עקבתי אחרי אבאל'ה ולא זזתי מהמקומות בהם השאיר אותי.

עכשיו (חודש אחרי) ממש קשה לי להזכר מה עוד היה, הייתי צריכה לשאול אותו (את אבאל'ה) והוא אישר שהנקתי אותה פעם ראשונה בחדר יולדות אחרי שלקחנו אותה - הגיוני.

ההורים שלי באו לבקר, רצינו לעבור למלונית בייבי ליס, אבל אפשר היה רק משעה 13:00 אז טורטרנו לשם וחזרה כי לא היה מקום או משהו - הכל מעורפל כל כך. אולי כדאי היה שהוא יספר את זה...

בגלל הבלבול (לא שלי, שלהם) עם המלונית שודרגו למיני סוויטה :) הדבר הכי טוב בחדר במלונית היה שקיבלתי את אבאל'ה חזרה. היה לנו שקט, פרטיות ו... אינטרנט אל-חוטי.

שהינו במלונית שלושה ימים, ישנתי, הנקתי, אכלתי, התקלחתי. היינו באופוריה, שמחה וגאווה על התינוקת שקיבלנו.

הגיעו אנשים, חברים, משפחה, עבודה.

מדי בוקר דיממו אותה לבדיקת צהבת (הייתה גבולית) התעקשנו שתישאר איתנו בלילה ולא בתינוקיה, מדי לילה שקלו ורחצו אותה שם בנוכחותנו.

היה לנו פגישה עם יועצת הנקה שנורא עזרה לי כי בהתחלה זה ממש כואב (פוסט נפרד בנושא הנקה), בדיקה אצל גניקולוגית לפני השחרור, היה הסברים קבוצתיים בלובי, הדרכה של טיפת חלב ומישהו שהראה איך לעשות מסאג' לתינוקות.

היינו אמורים להיות שם יומים אבל המשכנו עוד יום, כי היה נוח ש: אנשים יבואו לשם במקום הבייתה, שיש ארוחות מוכנות, שיש למי לבוא עם כל שאלה ושבודקים אחרינו שהיא בסדר.

ביום השלישי ארזנו את עצמנו וחזרנו הבייתה.