משחקים באבא ואמא

אבל לפני זה, חשוב לי לכתוב שגלגלתי את העריסה אל חדר השינה (כעת אנחנו מקווים שהיא סיימה להיום ואנחנו הולכים לישון) ורציתי לשאול את אמא'לה אם היא זוכרת איך גלגלנו את אמילי במסדרונות המלונית - לפני כלכך הרבה זמן...

ואז הבנתי שזה היה רק לפני חודש. חודש וזה נראה כמו תקופת חיים אחרת. מדהים, פשוט מדהים לראות את השינויים גם בחוויות האישיות שלנו וגם בדרך שהיא גדלה בתקופה הזו.

יש לי חבר שאומר שמאז שיש לו ילדים הוא חי יותר, מתמטית הוא פשוט חי יותר כי שעות השינה שלו התקצרו. לכן זמנים והדרך בה אנחנו מביטים בהם משתנים וחודש הופך להיות זמן ארוך כל כך. אני מנסה לחשוב על החיים מבחינתה. היא חיה, בחוץ, רק חודש זה מדהים לחשוב שעבורה יום אחד הוא כל כך הרבה זמן, שעה היא תקופה ארוכה.

מזכיר לי את הפתיחה של ננסי המשאית - ספר מקסים המספר על יצורים שחיים מעט מאוד זמן ולכן הזמן עבורם נראה אחרת. טוב, בפעם אחרת נדבר פילוסופיה, עד אז נספר לכם סיפור על השדיים החדשים של אבא. 

 המשאבה הגיעה וכעת אנחנו מתחילים בתקופה חדשה בה אני אוכל להאכיל את אמילי ואמאל'ה תוכל לישון קצת. הגענו לשילב, כדי להחזיר את אחרוני הורודים ונתקלנו בדבר המדהים ביותר שעיני נתקלו בו בחנויות של דברי תינוקות. זוג בקבוקים שהפטמה שלהם נראית כמו פטמה של אישה (פחות או יותר). פטמה ארוכה עם עטרה מחוספסת. פטמה גמישה עשויה סיליקון המתחממת מהאוכל ויש לה זרימה איטית. החל ממחר או מחרתיים אני אוכל להאכיל את אמילי בשדיים החדשות והסיליקוניות שלי, הידד. אחרי שנים של ערגות למעט נשויות ולעושר החוויות שהדבר כולל אני עומד להגשים את חלומי. חוויות מההנקה הראשונה - בקרוב.