זה לא פוסט אמיתי אלא יותר רשימה ותקצירים לנושאים שרציתי לכתוב עליהם אבל אמילי מעסיקה אותי.
משאבת החלב שלי הגיעה (ספקטרה 2) - לשאוב זה לא קל כמו שזה נשמע וצריך להתרגל אליה. אבאל'ה מחכה בקוצר להאכיל כבר את אמילי בעצמו.
ביקורי בית - ביום חמישי בצהריים התיצבו כאן שני חברים מהאוניברסיטה. הוא נוסע בקרוב ללמוד בחו"ל. היא גרה יחסית קרוב אלי וצריך לדאוג להפגש יותר. היא הביאה מרק דלעת עם קרוטונים שהמציאה - לא רע בכלל והוא הביא שמיכה כל כך נעימה ולא בורוד.
כשהנקתי הכרחתי אותו לשים כיסוי עיניים, כמו זה ששמים במטוסים, במקום לגרש אותו מהחדר כל פעם ושאלתי אותו אם החושים האחרים שלו התחדדו כבר. היא אמא לבן שנתיים מוצלח ביותר (כן היא קוראת כאן 
) לימדה אותי איך להניק בשכיבה. אפילו יצאנו החוצה, היה כיף לי להסתובב איתם
בערב הגיעה עוד חברה שלא יצא לנו להפגש כבר כמה זמן. היה מצויין.
קפיצת גדילה? - אמילי כבר בת שישה שבועות, אתמול היה יום מטורף של ערות מעשר בבוקר עד 1 בלילה למחרת, עם מעט הפסקות של עשרים דקות (עד שהצטרפתי היא התעוררה). היא אכלה סה"כ קרוב לשבע שעות שזה המון (בד"כ בסביבות 4). גם היום לא קל היא
ערה רצוף מ-16:30. קפיצות גדילה הן הדרך של הטבע לאותת לגוף לייצר יותר חלב.
רישום במשרד הפנים - שלחנו בדואר למנהל האוכלוסין את הטופס מבית החולים, טופס שלהם שצריך למלא והספחים לת"ז שלי ושלו - הם אמורים לשלוח לנו את הספחים חזרה (או חדשים במקומם) עם הפרטים של אמילי מודפסים בפנים :)
מוצץ - היום נתנו לה מוצץ בפעם הראשונה, עד עכשיו חששנו מבלבול פטמות - מומלץ שלא לתת בקבוק ומוצץ לתינוקות יונקים עד גיל 6 שבועות, בהתחלה היא לא הבינה מה היא אמורה לעשות איתו ואח"כ מצצה. להפתעתי הרגשות שלי היו אמביוולנטים (לא לצחוק עלי) הרגשתי שזו סתימת פיות, שאנחנו עובדים עליה, שהיא תאכל פחות... שאלה יהיו הדאגות שלי.
נראה לי שזהו.
מה שלומכם? (מדי פעם אני נזכרת לשאול)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: