משחקים באבא ואמא

הבריכה עגולה, סגורה ומחוממת מאוד. ששה אנשים מבוגרים עומדים בתוכה במעגל ושרים שירים מתוך תכניות טלויזיה לילדים. המים מגיעים לגובה החזה ולמרות שהם מאוד מאוד חמים, האנשים מתקרבים אחד לשני, מתרחקים, מסתובבים במעגל גדול וגם סביב עצמם.
אה, כן. כל מבוגר מחזיק בידיו פעוט בן שנה לערך.
הבריכה מחוממת הרבה יותר מבריכות שחיה רגילות, כי תינוקות ופעוטות מתקשים לשמור בעצמם על חום גופם. יתרה מזו, במהלך חצי שעה של שיעור בריכה כזה, הם מאבדים המון אנרגיה. אתה משכיב את הילד שלך על פני המים, ומסיע אותו קדימה, אחורה ולצדדים, והגב והבטן שלו מתכווצים בחוזקה כדי להחזיק את הגוף על פני המשטח הרטוב שמשנה צורה במהירות הרבה יותר גדולה מאשר, נניח, שידת ההחתלה שלו. אתה תופס את מקומך במעגל ההורים שהולכים לאורך דופן הבריכה, מניח את הילד על המים כך שחגורת הכתפיים שלו תישא את הראש ("אבא מרים 71 קילו. מה איתך?"), מתחיל ללכת, רואה את הילד פורש ידיים ורגליים על פני המים, מפנה מבט קצרצר כלפי ההורה שלפניך כדי לשמור מרחק, ושומע קול שיעול חזק.
"אבא, לא להטביע את הילד" אומרת המדריכה. היא מסמנת על צווארה ומוסיפה "לשמור שהסנטר יהיה מעל המים כל הזמן".
הילד שלך, מה אכפת לו, הוא ממשיך לשכב שרוע בידיך ונותן לך להוביל אותו כה וכה.
אחרי שניים-שלושה שיעורים, שבהם הבעתה שבפני הפעוטות שכבר צוללים במים מתחלפת בפליאה ואחר כך בקינאה, מגיע תור הילד שלך.
באחד השיעורים, את ה מצטרף אל התור שעומד לפני מזרון שצף על פני המים. זה מזרון כמו שמוצאים בשיעורי ספורט בבתי ספר. חצי קשיח, צף, ארוך ורחב.
ההורים מעלים את הילדים על המזרון, ואלה - בהתאם לגיל ולקצב ההתפתחות - הולכים או זוחלים על גבי המזרון, עד שהם מגיעים לדופן שלו ו... קופצים למים. הקפיצה - כשידי הפעוט נתונות בידי ההורה - נמשכת שניות ספורות וממלאת אותך גאווה גדולה על שהשכלת ללדת ילד עם זימים.
אוקיי, לא מדויק לומר שאתה ילדת אותו, אבל לפחות סחבת אותו בבטן תשעה חודשים.
שיעורי הבריכה האלה מעניקים לילדים בטחון עצמי ועצמאות שזה לא להאמין. הילד עד כדי כך מאמין ביכולותיו, שכש אתם מטיילים בעגלה בגינה, אין אישה שחולפת על פניכם שהוא לא עושה לה עיניים.
אבא, תלמד.