משחקים באבא ואמא

השבוע הקשה ממשיך, אבאל'ה חוזר מאוחר מהעבודה וגם בסופשבוע היה צריך לעבוד מהבית. התחזית אומרת הקלה בעומס מיום רביעי.

היום של אמילי התבלגן, שעות השינה שלה זזו לאמצע היום והלילות ארוכים ולבנים, נראה לי שזה קשור לזה שלא יצאנו מהבית מיום שני שעבר, בגלל שאני עייפה מלהיות איתה לבד כל הזמן. זה עושה רע לשפיות המעורערת בלאו הכי שלי.

מטריד אותי שהיא מתאפסת על סדר יום הפוך כי ככה היא (לא בכוונה:) ) מבודדת אותי מהעולם. כשאנחנו ישנות ביום וערות בלילה (זמן שיקאגו) - אני לא יכולה לצאת או לקבוע עם אנשים שיבואו.

בשבת שלחתי דוא"ל עייף שמתריע על השתגעות לחברה, היא התקשרה לשאול מה שלומי, לפני שיצא לה לקרוא את הדוא"ל, אני הייתי בטוחה שהיא מתקשרת לראות מתי בדיוק היא יכולה להגיע וכבר הודעתי לה מה להביא לי: סטרפסילס (נשמעתי כמו תרגולת שחוטה) וסרקל - השיער שלי יבש כמו שלא ידעתי שיכול להיות, אני מבינה עכשיו למה נשים נשואות מסתפרות קצר.

היא בטלה את התוכניות האחרות שלה והגיעה. הקשבתי בשקיקה לכל מה שהיה לה לספר על עבודה, חבר ומה שעושים אנשים שיש להם חיים ובתמורה שעממתי אותה בסיפורים על הדבר היחיד שאפשר לדבר איתי עליו.

כמובן שאמילי התחמשה ללילה וישנה בלעדי כמעט כל הזמן הזה.

בערך בשבע בערב, התקשרו מהעבודה שלי, המחשב עושה להם בעיות, ניסיתי לפתור את הבעייה בתמיכה טלפונית, אבל זה היה קצת יותר מסובך מזה וחששתי שיעשו יותר נזק. הרגשתי כל כך חשובה, שלא מתסדרים בלעדי, שסופסוף יש לי שימוש, השהייה בבית לא מאתגרת לכל מה שנמצא מהצוואר מעלה... וידאתי שלא החליפו מנעולים ואמרתי להם שאגיע בהמשך הלילה, אחרי התייעצות עם אבאל'ה הסכמנו שקר מדי מכדי שאקח אותה איתי, שאבתי חלב שיהיה לו מה לתת לה (כבר הרבה זמן שאני מבטיחה פוסט על שאיבות).

חיכיתי שיחזור מהעבודה שלו ונסעתי לעבודה שלי. נדהמתי מהקלילות של לנעול נעליים ללבוש מעיל והופ אני בחוץ, אחרי פחות מחצי שעה הגעתי לשם, לקח לי כמה דקות לסדר את המחשב ולכתוב להם פתק מתגעגע, תוך שעה וחצי כבר הייתי חזרה בבית. זה הכי רחוק שהייתי ממנה אי פעם, כשנכנסתי הבייתה הרגשתי קצת מאווררת אבל אח"כ כבר שכחתי שיצאתי.

מחר אני נוסעת שוב לעבודה, לעזור להם עם סיכומי שנה. כבר תיאמתי בייביסיטר עם ההורים שלי ושאבתי לרגל האירוע. עכשיו כשאני חושבת על זה, זה לא משהו מסובך שאי אפשר להסביר בטלפון, אבל אני רוצה לעבוד קצת, לצאת מהבית, לראות אנשים, למען בריאות הנפש.