| |
משחקים באבא ואמא
בלוג חד-נושאי לפניך. פתחנו את הבלוג בתחילת ההריון הראשון ונשארנו מאז. שנינו כותבים כאן בעיקר על הבנות אמילי ואיווה (פעם היה לנו עוד בלוג בסביבה). |
| 1/2007
הן ישנות (2?)
אני חושב שכבר הייתה לנו כותרת בשם הזה.
אין לי כוח לחפש, זה גם לא משנה כל כך.
נכון לרגע זה שתיהן ישנות.
אמילי הוכנסה למיטה ואמא (אחרי סירוב קל של פקודה) נכנסה לישון גם כן. שמעתי את אמילי עושה קולות אז לקחתי אותה, האכלתי אותה (30 סיסי) והתחלתי לחמם לה עוד אוכל כשהיא החליטה להרדם. אז זרקתי אותה אל המיטה ונכון לעכשיו זה נדבק.
אני חושב שהפרתי פקודה בעצמי בכך שהאכלתי אותה. אמא'לה נהנית להאכיל אותה וזה חשוב לה, אבל היא גם צריכה לישון וזה מרגיז לזרוק חלב שנשאב (למרות שרובו עובר להקפאה בימים אלו). בכל מקרה, גם אם אמילי תחליט לקום עכשיו יש חלב מופשר שאני יכול להמשיך ולהאכיל אותה, בתקווה שאמא'לה תוכל להמשיך לישון עוד שעה או שעתיים...
נראה לי שקר - הולך להדליק חימום וחוזר.
אוקי, אתם עדיין כאן מצויין.
אז בוא ונחלוק קצת את המחשבות והרגשות שלי, אני ממעט לכתוב כאן, בעיקר כי אני שונא את חוסר התמיכה של ישרא בדפדפנים שאינם אקספלורר, לא מבין למה הדפדפן הירוד הזה ממשיך לקבל תמיכה ודפדפנים טובים יותר זוכים להתעלמות רבתי.
לא משנה. נתרכז במה שחשוב.
אמא שלי בקרה אותנו היום, זה מעניין לראות אותה ואת אבא שלי (שמסרב להקרא סבא) יחד עם אמילי. אני אוהב את ההורים שלי, לאורך חיי הם תמכו בי בכל דבר שרק רציתי. באופן מוחלט לא היינו יכולים להסתדר בצורה בה אנו מסתדרים היום בלעדיהם. למרות שאני עובד יש לי הרבה פרוייקטים שעדיין לא מכניסים כסף מה שאומר שאנחנו נעשענים עליהם באופן מוחלט וזו תחושה מעורבת של הכרת תודה ואי נעימות שזהו המצב, אבל אני ממשיך לעבוד ואני ממשיך לדחוף קדימה עד שתהייה פריצת דרך אחת לפחות. עד כה מה שדחף אותי היה הרצון לקדם את אמא'לה ואותי. עכשיו הדחף גדול יותר כי יש את אמילי וחייבים לתת לה כל מה שהיא רוצה.
אמילי גזענית אגב. זה מצער אותי, אבל אין מה לעשות. צפינו היום בסקראבס והיו לה כמה הערות סקסיסטיות וגזעניות אותן היא צעקה לכיוון המסך. היא גם איימה שמי שיכנה אותה גזענית יתלה מאיבר המין שלו כששערות הערווה שלו בוערות. זה די ברור שהיא הילדה שלי.
זה מוביל אותי לחשוב על עניין החינוך.
אני לא מצנזר את עצמי (לרוב) ואמא'לה ואני דברנו על כך שעלולה להיות בעיה בעתיד. אני כבר מחכה לשיחה אליה תזמין אותנו הגננת או המורה ובה היא תאדים ותחזור על משפטים שאמילי אמרה בגן למישהו. אני אשב שם קורן מגאווה ואמתין למשפט "ככה לא מגדלים ילדים" כדי לשבור את המפרקת של אותה מחנכת ולתלות אותה מחבל הכביסה בבית למען יראו ויראו. הבעיה הגדולה יותר תהייה בלימודים. אני נשרתי (שנה לפני הסיום, אני יודע זה די דבילי לנשור מאוחר כל כך אבל לא יכולתי לסבול את הטמטום של המורים) והמשכתי ללמוד עצמאית באקסטרני. קשה לי מאוד להאמין שכשאמילי תהייה בבית ספר אני אצליח להחניק את הדעות שלי על הלימודים. אני בעד לימודים, בעד לאגור ידע, אני קורא כמה ספרים בו זמנית ומתעניין בהמון תחומים... רגע אמילי בוכה.
לעזאזל, הכלבה הקטנה העירה את אמא שלה... טוב. נסיים לכתוב את זה ונלך לשבת איתם.
איפה היינו?
אה, בית ספר.
אז, אני בעד לימודים, אבל הדרך בה דברים מתנהלים עכשיו מעיקים עלי. העובדה שכדי ללמוד מקצועות שונים שאין להם קשר למתמטיקה חייבים בכל זאת ללמוד מתמטיקה מקוממת אותי. אני שונא מתמטיקה. כל התחום הזה לא נראה לי הגיוני. הוא מטופש ומעיק. כשאמילי תלמד את זה, ונצא מנקודת הנחה שהיא לא תאהב את המקצוע, אני אאלץ לסגור את עצמי בחדר העבודה שלי ולשלוח אותה לאמא שלה כדי למנוע מעצמי לומר דברים שיגרמו לה לעזוב את בית הספר.
ואולי אני צריך לעודד אותה לעשות את זה?
באופן כללי חשוב שהיא תהייה מורדת. חשוב שכולנו נהייה מורדים. מורדים הם אלו שעוצרים ואומרים "היי, מה שקורה פה הוא לא לעניין וצריך לשנות" גם אם הם לא ישנו כלום, מה שחשוב הוא הרצון לשנות וההבנה שלא צריך לקבל דבר כמובן מאליו.
טוב.
אני הופך את כל הפוסט הזה לכבד מידי.
נפגש ביום שישי. אני אהיה אחרי העבודה ובוודאי אשנא את העולם אבל בשבילכם אני מבטיח לענוד את אחד מהחיוכים המפורסמים שלי (אני מזהיר מראש הם בלתי נראים, אבל הם שם).
בייי
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: