אני במצב רוח קראפי (Crappy) עוד מאתמול, לא יודעת מה יש לי.
אולי זה העייפות (אמילי נשארה ערה עד היום 12 בצהריים מאתמול כמעט רצוף), אולי בגלל מזג האוויר, זה שאנשים מודיעים שכנראה לא יגיעו למפגש (בתגובה לפוסט הקודם שלי), זה שכולם פה יודעים מי אני ולא נשאר כלום מהסודיות המגוננת שאיפשרה לי לכתוב את הדברים הכי אישיים, זה שהפעמיים שרציתי לצאת לעבודה השבוע בוטלו בגלל הקפיצת גדילה (אפילו אין לי חשק לקשר אליה ואתם יודעים שאני אוהבת קישורים), אולי זה כל הדברים שאני צריכה או רוצה לעשות ואין לי סיכוי להגיע אליהם כי אני מקבלת שיעור ארוך בדחיית סיפוקים, זה שכנראה נצטרך לזרוק את החלב ששאבתי ואבאל'ה הפשיר בנסיון להקל עלי (הפוסט האחרון שלו) - היו לי תוכניות גדולות לחלב הקפוא שהוא יאכיל ואני אצא עם חברות, אלך לבריכה, אשן... אבל אני עייפה ואין לי חשק. אוף. אולי זה כל אלה ביחד.
כרגע אני מרגישה (זה לא באמת ככה) שאני ואבאל'ה מנהלים חיים מקבילים ונפרדים.
הכל טוב, באמת. אני מעריכה את כל הדברים הטובים שיש לי. אבל אני במין חוסר שקט מעצבן כזה כאילו משהו מרגיז אותי ואני אפילו לא יודעת מה.
לא חייבים להיות מאושרים ואופטימיים כל הזמן, אבל מעצבן להיות כזו חמוצה עכשיו.
הפוסט הזה עתיד להמחק בקרוב (או שלא). מקווה שלא דכאתי אתכם יותר מדי...
עדכון מהעתיד - עדיין עייפה אבל מרגישה הרבה יותר טוב.
עקב מתקפת בוטים על הפוסט הזה, הוא נסגר זמנית לתגובות.
עמכם הסליחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: