אמילי חגגה אתמול 3 חודשים!
יש כבר בגדים שקטנים עליה, אנחנו כבר מידה 3 בחיתולים והיא הגיעה לגיל שאפשר להתחיל שחיית תינוקות (הפוסט של אבאל'ה).
על העריסה רשום באדום גדול ומזהיר "עד גיל 3 חודשים" ניסיתי לדחות את העניין והתקשרתי לברר ב"מוצצים" מה הגובה/משקל המקסימלי לעריסה כי לא הגיוני שכל התינוקות בגיל 3 חודשים מגיעים לאותו גובה/משקל- אבל המוכרת בחנות לא הייתה מוכנה להתחייב ורק חזרה על המשפט "עד גיל שלושה חודשים" וזהו.
אני לא רוצה עדיין שתעבור למיטה המוצלחת שמחכה לה בחדר השווה שלה (אני יודעת, אתם רוצים תמונות).
אני אוהבת להקשיב לנשימות שלה בלילה, להציץ עליה מדי פעם ולחזור לישון. אבאל'ה אומר שאני קלינגי (תלותית/מעיקה). אז ניסיתי לעכב את המעבר בכל מיני טענות כמו שצריך לכבס את המצעים והשמיכה (אז הוא כיבס) ושהציור לא גמור (התקדמתי הרבה מאז הפוסט הזה, אבל תירוץ זה תירוץ)...
היא עלי ועכשיו שמעתי את הבייבי סנס מצפצף מיד הבנתי שברגעים אילו ממש אבאל'ה העביר אותו מהעריסה למיטה בחדר שלה.
נכון שזה רק מעבר לקיר אבל, אבל... (<-לקרוא בטון הכי ילדותי שאפשר) טוב. אז אני גם יעבור לשם.
אמילי בעריסה