משחקים באבא ואמא

אחרי הלידה קיבלתי במתנה מחברה את הספר "סודותיה של הלוחשת לתינוקות" (ביקורת כמו שצריך כשאסיים לקרוא).

מקריאה בפורום הורים לתינוקות אפשר להבין שכולם כבר קראו אותו. יש מי שמסכימים איתו לחלוטין, יש כאלה המתנגדים לשיטת "אילוף התינוקות" שלה והכי בריא לדעתי הוא ליישם מה שמתאים לך ולהתעלם מהשאר.

לקח לי קרוב לשלושה חודשים להתחיל לקרוא אותו, אני לא מתכוונת לפרט כאן את השיטות שלה תאלצו לקרוא את הספר בעצמכם.

 הספר כתוב כפנייה לקוראת, היא קוראת לי מתוקה/חמודה יש כאלה בפורום שמצאו את זה מתנשא, אבל לי זה לא מפריע, אני מוצאת את הספר מעודד ומרגיע (ועדיין לא הגעתי לחלקים בהם היא מסבירה איך היא עושה את זה). אני לא מתייחסת לספר שלה כאל תנ"ך ולא כל מה שכתוב בו קדוש וחייבים לפעול לפיו.

הספר מתחיל בטיזר, היא אומרת שתינוקות צריכים שגרה ומסגרת, שאי אפשר לתת להם להכתיב את סדר היום. היא מספרת כמה החיים קלים יותר למי שמקשיב לה והקוראת (אני לפחות) מהנהנת בהסכמה ואומרת נו, מספיק עם ההקדמות שתתחיל כבר ללחוש.

לאחר מכן היא מסווגת את התינוקות לסוגים מתינוק מלאך שקט, מעסיק את עצמו וישן יופי ועד לתינוק שטן (סתם, היא קוראת לו "רטנוני") שכועס על העולם (כמובן שיש תינוקות המשלבים קטגוריות).

בקטע של סיווג ההורים פתאום הבנתי כמה טעויות עשיתי, הייתה לי הרגשה שזה לא אמור להיות ככה אבל לא היה לי מושג עד כמה. במבחן היחס אלתור/תכנון יצא שאני 3 כזה לכאורה ממוצעת אבל למעשה הערכים שלי היו 1 או 5 - לדוגמא

"אני מקפידה שלא להעמיס על עצמי יותר מדי" התשובה היא 1 (לעולם לא).

"לפני שאני מתחילה לעשות משהו, אני מכינה את הדברים שאשתמש בהם" התשובה היא 5 (תמיד)

מצידה האחד של הסקלה היא מספרת על הורים שמצפים שהתינוק יתאים את עצמו לחלוטין לאורח החיים שלהם, מכתיבים לו לוח זמנים נוקשה לפי הספר הארוחות והשינה בזמנים קבועים גם אם הוא רעב או לא עייף.

והקיצוניות השנייה הורים שנכנעים לכל הצרכים של התינוק. מאכילים אותו כל פעם שנראה להם שהוא רעב ומזנקים עליו ברגע שהוא משמיע קול הלא מרוצה הכי קטן.

אם זה היה מד דלק אני בתחום האדום - אני זוכרת שבימים הראשונים הרגשתי הקלה דווקא כשהשלמתי עם הטוטאליות, עם זה שבתור מיכלי חלב ניידים אין מקום לצרכים שלי ושאני עכשיו כאן בשבילה וצמודה אליה כל הזמן.

לפחות מבחינת שינה יש יותר גרועים מאיתנו, אנחנו לפחות מתעקשים שתישן בעריסה מיטה שלה ולא איתנו, למרות שזה כיף.

אתם יכולים להסתכל על התמונות מסך בהמשך ולהבין איך לא היה זמן וכוח לצאת מהבית. באמת שלא הבנתי איך אחרות מצליחות לעשות את זה עם ילד שני.

חייבת להודות שאיפשהו אני גאה בעצמי שהצלחתי לשרוד במה שהיא כתבה שבלתי אפשרי. זה בהחלט מסביר איך הגעתי למצב תשישות שכזה ואם יורשה לי להיות גאה בעצמי על זה שלא הייתי כל הזמן במצב המדוכדך הזה והמשכתי לשחק בשטויות.

עכשיו אני באמצע הפרק של הנקה (לא הייתי מסתמכת עליו, יש דברים כאן שסותרים את המלצות יועצות הנקה מוסמכות) נתקלתי במשפטים כמו "מגי אכלה, בלי להגזים, בכל עשרים וחמש עד ארבעים וחמש דקות" כשקראתי את זה צחקתי (במקום לבכות) לעזאזל, אתם לא רוצים לדעת מה היו המרווחים שלנו בין ההנקות, רק נגיד שעשרים עד ארבעים דקות נחשב למרווח גדול...

היו לי כל מיני סימנים שמשהו לא בסדר אצלנו, כמו הנוסחא לחישוב כמה חלב שאוב לתת בארוחה, לפי 8 עד 12 ארוחות ביום, כשחשבתי לעצמי שאנחנו עושות יותר מ-12 ארוחות עד הצהריים... ניסיתי לברר אם זה נורמלי בפורום הנקה אבל הם רק כתבו להניק לפי דרישה, כנראה שפרשתי דרישה לא נכון. בספר מתוארים סימני לרעב, מיותר לציין שאף פעם לא ראיתי אותם :)...

אני לא אומרת שנגמרה החגיגה ומעכשיו ארוחה כל שלוש שעות ולתת לה לבכות במיטה שינוי קיצוני שכזה לא טוב, לא לה ולא לי.

באופן הדרגתי נגדיל את המרווחים בין ההנקות ובעזרתו של אבאל'ה, שיותר קשוח ממני (לא שזה אתגר) נכניס שינויים ושפיות לסדר היום שלנו. אני מרגישה הקלה ואפילו לא סיימתי לקרוא. פשוט הייתי חייבת להוציא את זה מהמערכת.

שלוש תמונות מסך שוות יותר מאלף מילים (למעשה נראה כאילו אנחנו כל הזמן בקפיצת גדילה, אפשר גם לראות יפה איך היא זזה שעה ביום לפי יממה של 25 שעות).

גיל אפס עד חודש

חודש עד חודשיים

חודשיים עד שלושה חודשים

הערות לא חשובות:

* באתר המעקב השינה (תכלת) וההנקות (הפסים בכחול כהה) מוצגים בנפרד, כאן צירפתי אותם להמחיש את זה שאכלה בכל זמן הערות שלה (ושלי) מה שלא השאיר לי זמן לשום דבר אחר.

* אם יש פתאום מרווחים גדולים זה בימים שהיינו מחוץ לבית ולא היה לי זמן לרשום כמו שצריך או אולי כשאבאל'ה האכיל אותה מבקבוק.

* ועוד משהו רציתי לשים תמונה של טוני מיסלי מ"מי הבוס" אבל הפוסט הזה עמוס לעייפה גם ככה.