משחקים באבא ואמא

איך שוכחים לגמרי מדברים שהעסיקו אותנו המון בהתחלה, חבל הטבור שלה לדוגמא, כמה חיכינו עד שהדבר הארור ינשור, חיטאנו אותו בעדינות בכל החלפת חיתול וממש פחדנו למשוך אותו בטעות - עשינו חגיגות זה סופסוף נפל! (בגיל שבועיים) ועכשיו מי זוכר בכלל שהיה כזה.

היו גזים?

אויש גזים.

כמה בכינו, אני והיא.

איזה תסכול לדעת שכואב לה ושאין הרבה שאפשר לעשות (ראו תמונת סבל).

נתנו לה גליקול, לא בעקביות כך שקשה לי להגיד אם זה עזר, אכלתי בזיליקום, קיפצנו איתה על הכדור פיזיוטרפיה, הסתובבנו איתה על הידיים כשהראש ליד המרפק וכף היד שמחזיקה לוחצת קלות על הבטן שלה, ידוע גם כ"תעשה לה נמר" (ראו תמונה)

חיבקנו (עדיין מחבקים) עשינו לה עיסויים עדינים בבטן עם כיוון השעון, הרמנו רגליים אל הבטן כדי להפיק אותם, סיפרנו לה שהספרים והאינטרט מבטיחים שעוד מעט זה יעבור ועודדנו בקריאות למאז' של קדימה תלחצי, תוציאי את זה, את מסוגלת...

ואכן כמו שכולם הבטיחו לקראת גיל שלושה חודשים, היא התחילה להבין איך להוציא אותם, לאט לאט הם פחתו עד שנעלמו ועכשיו מי חושב על זה בכלל...

זה נראה כל כך מזמן.

תמונת סבל (אבאל'ה צילם, אני סבלתי)

תמונת "תעשה לה נמר" (לא אנחנו המצאנו)

מצא את ההבדלים (לבקשת HAHA שלי)