משחקים באבא ואמא

אמילי נרדמה בעשרה לאחת שזה מצויין בעיקר בהשוואה לזה שהייתה נרדמת אחרי לילה לבן רק בשבע לפנות בוקר (ולפעמים גם זה לא) היא התעוררה בשלוש וחזרה לישון.

אבל הלילה הזה היה כל כך מבולגן.

שמעתי חתולים מיללים בחוץ ומשום מה חשבתי שהיא בוכה וזינקתי אליה.

אחר כך החתולים שבפנים הציקו לי כי רצו אוכל (הם קיבלו אוכל לפני שהלכתי לישון !)

התעוררתי המון פעמים, ישנתי כל כך רע ומצפה לי יום ארוך ועמוס היום.

אבל הכי מעיק היה החלום שלי. הוא עדיין לא התמוסס לי בראש ותחושת התסכול ממנו לא עוזבת אותי.

חלמתי שאני פוגשת את הנוכלת, עמירה, הברווז והפלפלון ישנו אצלן יום קודם או משהו ונוסעת איתן ועם אבאל'ה לאיזשהו כנס ענק וודסטוקי משהו כמו שהיה פסטיבל ערד באמפיתיאטרון. רציתי להצטלם עם אנשים שנראים כמו השחקנים מבאפי (ג'יילס, זאנדר).

בגלל הבדיקות הבטחוניות מבקשים ממני להעביר את אמילי בנפרד (אין הגיון בחלומות) ואז מאבדים אותה !

אני מחפשת אותה בין עשרות תינוקות, בטוחה לרגע שזו היא ואז מבינה שלא. מתארת אותה לאחיות ששומרות על התינוקות (כמו בשמירת חפצים) אומרת להם שיש לה המנגיומה (סימן זיהוי ענק, תחפשו FAQ בצד) ונותנים לי תינוקת אחרת עם המנגיומה מאורכת - לא אמילי, וגם אבאל'ה מבין שאבדו לנו אותה ודורש לדבר עם ההנהלה ושכולם יעזבו הכל ויחפשו אותה ואני מתרוצצת ומחפשת מוצאת את בגד ה"אם החיתול שלי גורם לטוסיק שלי להראות גדול" על תינוקת אחרת - הם אמרו לי שאני מלחיצה את האנשים שבאו להנות ואני אומרת שלא אכפת לי.

אני עומדת שם באמצע המשטח ופשוט מתחילה לצרוח הכי חזק שאני יכולה מתסכול שמישהו ישים לב שיש כאן בעייה ושימצאו לי אותה !

הם קוראים לאבטחה שמתחילים לירות בי (כן!) ואז אחת האחיות האלה נזכרת שראתה המנגיומה באיזור של התינוקות הרועשים (או משהו כזה) ואני מוצאת את אמילי שם עם ההנגיומה ונקודת החן על הגב ערומה עם מכשיר נוראי שסותם לה את הפה והיא נראת לי רזה וכבר עברו כמה שעות מאז שאכלה, מורידים לה את זה. אני מאכילה אותה ונרגעת שאנחנו יחד - אבאל'ה מגיע וקצת כועס שלא עדכנתי אותו שמצאתי אותה אבל שמח לראות אותה אצלי אז לא אכפת לו.

ודקה אחר זה פתאום היא שוב לא איתי ואני בוכה!

אההההההה

נראה לי שזה השלב שבו התעוררתי ורצתי לחדר שלה (מעבר לקיר) לראות אותה ישנה.

לקח לי כמה דקות להרגע.

(קישורים כשנחזור)