בשבועות האחרונים אני קצת עובדת וקצת לומדת מה שלא משאיר לי הרבה זמן פנוי לכתיבה בבלוג.
אז מתפשרים. בקטגוריה "כמה מילים על" אכתוב על קצה המזלג (בנושאים שיכולים למלא כמה פוסטים) איך אנחנו עושים דברים, בהסתמך על אינטואיציה, עצות מאנשי מקצוע, חברים, מה שקראתי בספרים ובאינטרנט וסתם ככה כי בא לנו.
למה צריך בכלל להגדיר פינה ולא סתם לכתוב פוסטים קצרים. כי אני אוהבת שכותרת הפוסט מזהירה את הקורא כמו: ארוך ומייגע, עדכונימים, תמונות, קצרצר וכו - כך המנויים שמקבלים הודעה לדוא"ל יכולים להחליט אם שווה להם להגיע ולקרוא.
מספיק עם ההקדמות.
כמה מילים על - מוצץ
אנחנו (אבאל'ה ואני) לא אוהבים סתימת פיות מוצץ. אני חושבת שאם היה לה מוצץ כל היום היינו מפספסים הרבה חיוכים, היא הייתה משמיעה פחות קולות ונראה שהיא אוהבת ללעוס את האצבעות והצעצועים שלה.
עד גיל 6 שבועות לא ניסינו בכלל לתת לה אחד. חיכינו ששתינו נתאמן קצת על עניין ההנקה ולא רצינו שתחשוב שהיא יכולה ללעוס גם אותי (אז מה אם הייתי המוצץ האנושי).
לתינוקות יש צורך למצוץ גם כשהם לא רעבים וזה מרגיע אותם, אז החלטנו לתת לה מוצץ כשאי אפשר להרגיע אותה אחרת (ברכב לדוגמא) ובמיטה כשהיא הולכת לישון.
אבל, זה לא מספיק שאנחנו נחליט לתת, צריך שגם היא תסכים לקבל, בהתחלה היא הייתה סרבנית מוצץ וירקה אותו החוצה בבוז. טבלנו לה אותו בגליקול שנתנו לה לגזים (טיפ מהפורום) וקניתי לה מוצצים חדשים (אורטודנטיים כמובן) עם פטמה רכה מגומי (של bibi) במקום אלה עם פטמת הסיליקון הקשה שקנינו לפני הלידה (בכלל לא ידעתי שיש הבדל) ועכשיו זה בסדר מצידה.