משחקים באבא ואמא

אתמול עבדתי משמרת ערב. חובה להתארגן ולצאת כמה שעות קודם לכן, צריך לארוז ולסחוב איתנו חצי בית ואחת אמילי.

בכל פעם אני יוצאת ברגע האחרון (אתם מבינים למה) ומגיעה בשנייה האחרונה, עובדת בריכוז חלקי כי המחשבות שלי נודדות אליה המון... כשמגיעה שעת הסיום התיאורטית נחסמת לי הגישה לאיזורי החשיבה במוח ואמילי מתרווחת ומתהפכת לי במחשבות :) יותר קשה להיות בלעדיה כשאני לא ממש ממש חייבת.

אמילי מצידה העבירה את כל זמן המשמרת בשינה אצל ההורים שלי ונרדמה מאוחר בהתאם. חצופה. נבקש מהם לא לתת לה לישון יותר משעה וחצי. שלא תחזור לשעון לילה...

אתמול היה גשום וסגרירי (סגרירי זו מילה מצויינת, טפחו אותה) לכן באו מעט אנשים (היי ני מצטערת שהייתי כל כך מוסחת) חשבתי לנקות ולסדר לזו שעובדת איתי כמו שהיא משאירה לי מקום מסודר ונקי. אבל, התקשרתי להורים להגיד שאני עוד מגיעה עוד חצי שעה והדבר הבא שאני זוכרת זה אותי ברכב בדרך אל אמילי :)

התקשרתי אל זו שעובדת איתי להתנצל ולהסביר והיא אמרה שזה קורה לאמהות הטובות ביותר :)

מקור הכותרת "נפל העיפרון" -

פעם היו אומרים על עובדי ההסתדרות (האנשים והתה) שבשעה שהם צריכים לסיים הם עוזבים הכל ויוצאים, גם אם היו באמצע משהו (יכול להיות שזה עוד אחד מהדברים שהמצאתי או לא הבנתי נכון).