אני כותבת את ההודעה הזו בדמעות. אתם כבר יודעים כמה שאני עייפה ומותשת ואם זה לא מספיק אתמול מהצהריים אני שומעת יללות של גור חתולים (יש לנו כבר שלושה), ניסיתי להתעלם, לקוות שאמא שלו תחזור, שמישהו אחר יקח אותו ובערב נשברתי.
ירדתי למטה והבאתי אותו.
נתתי לו עם מזרק לפה קצת מטרנה (פתחתי את הקופסא לדוגמא שקיבלתי בכנס הריון) והתחלתי לבכות אין סיכוי שאני אצליח לטפל גם בו עם כל העומס והטיפול באמילי גם ככה אני קורסת.
התחלתי להתקשר לכל מי שאני מכירה ואולי יוכל לעזור, אתי הקדושה אמרה שאול היא תיקח אותו. שאבתי חלב שיהיה לאבאל'ה (הוא מאוד כועס שהבאתי את הגור) טרי לתת לאמילי ונסעתי להביא לה אותו, הוא יותר קטן ממה שחשבה, בעלה לא מסכים ועוד הרבה סיבות אמיתיות ומוצדקות (אני לגמרי מבינה) אז היום אני אקח אותו חזרה.
אני לא יודעת מה לעשות.
הוא לבן עם כמה כתמים מנומרים (איך לא צילמתי? כי נגמרה הסוללה במצלמה) עם פרווה קצת ארוכה בהשוואה לחתולי חוץ רגילים.
אני רוצה שיהיה לי עור של פיל שאוכל לשמוע יללות ולהתעלם. הרגישות יתר הזו כואבת לי.
עדכון שישי בערב:
הגור נמצא עד יום א' אצל חברה.
עדכון שבת בבוקר:
החברה התקשרה, החתול אוכל מעט מאוד. אני אסע אליה אחר הצהריים ואולי נצטרך לקחת אותו לוטרינר.
עדכון שבת אחר הצהריים:
נסעתי לחברה. החתול קצת חלש אבל בסדר. לא משהו שלא יוכל לחכות עד מחר בבוקר. לא רציתי להקפיץ וטרינר למקרה חירום.
עדכון ראשון בבוקר:
חתלתול ראה וטרינר ולהיפך. לא מיובש אבל קיבל אנטיביוטיקה (קצת משלשל) ומשחה לדלקת עיניים.
עדכון ראשון בלילה:
חתלתול הועבר לידיה המסורות של חברה (אחרת) טובה (תודה!) עד שיגיע לגיל שאפשר להתחיל, כלומר יוכל לאכול לבד.
חתלתול זה יכול להיות שלך !
(הצלחתי לצלם שנייה לפני שנגמרה הסוללה למצלמה, תמונות מוצלחות יותר בהמשך)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: