| |
משחקים באבא ואמא
בלוג חד-נושאי לפניך. פתחנו את הבלוג בתחילת ההריון הראשון ונשארנו מאז. שנינו כותבים כאן בעיקר על הבנות אמילי ואיווה (פעם היה לנו עוד בלוג בסביבה). |
| 4/2007
איך תפתיעו את אחות טיפת החלב שלכם
זה קל למעשה.
האחיות שם (שעושות עבודה נפלאה בתת עד חוסר שכר) רגילות לומר להורים מה לעשות ובכל ביקור לאשר שהדברים נעשים.
אז התעוררנו בבוקר (אחרי לילה בו אמילי עברה משהו לא ברור. אני חושד שהיא יודעת מתי יש ביקור בטיפת חלב ולא מצליחה לישון בלילה מהתרגשות... או משהו). ונסענו למקום. נכנסו לאחות (להזכירכם - זו שליוותה אותנו לפני הלידה ועזבה לפני שזכתה לראות את אמילי) שעברה איתנו על הרשימה שלה וכמעט ונחנקה כאשר אמרה בקלילות "ואתם נותנים לה ברזל" ועמדה להמשיך אך בתשובה זכתה לקבל לא נחרץ.
נתנו לאמילי ברזל פעם או פעמיים אבל זה גרם לה לכאבי בטן ועצירות ומאחר והיא כן מתפתחת כמו שצריך ומקבלת מה שהיא צריכה (ולאור העובדה שעניין הברזל הזה הומצא בשנים האחרונות ותינוקות התפתחו יפה מאוד גם בלי זה) החלטנו שזה לא שווה את הסבל שלה.
האחות לא ידעה איך לאכול את זה והמשיכה בבדיקה.
המשכנו בבדיקות השונות ואז הגיעה שאלה מטופשת משהו "אז, את מניקה בבוקר ובערב..." והיינו אמורים כנראה להשלים אותה.
התשובות שעלו לי לראש (באותו רגע ולאחר מכן כשחשבתי יחד עם אמא'לה על מה בדיוק האחות רצתה לשמוע):
"ובשאר הזמן היא נשארת רעבה"
"ובשאר הזמן אבא מניק אותה"
"ובין לבין היא עובדת במכרה"
"ובין לבין היא טורפת בשר נא"
אז קבלנו הסבר על אכילת מוצקים. גילינו שלמרות שלאחות חשוב מאוד שניתן לאמילי ברזל, נראה שאין לה הערכה לשאר הויטמינים, בטח ובטח כשהם מגיעים באופן טבעי. אחרת קשה לי להסביר למה היא חושבת שהשאיפה שלנו היא להגיע למצב בו אמילי תאכל מרק עוף מלא ירקות מרוסק.
כמה דברים על מרק עוף. הוא אולי טעים לנו אבל אחרי בישול ארוך כל כך של הירקות לא נותר בהם יותר מ 20% מהערך התזונתי שלהם. זה לא מה שאתם רוצים לתת לילדים שלכם לאכול כדי לחזק אותם. עניין המרק עוף כחלק מדרך חיים בריאה הוא מיתוס, נחמד אמנם אבל מיתוס.
אם הינו סומכים על ההסברים של האחות היקרה שכנראה עברה השתלמות בפעם האחרונה כאשר נכנסה לתפקיד, אמילי הייתה סובלת מתת תזונה.
אז שמענו על הדרך לעודד אותה לדבר.
"תגידו לה איפה"
מה?
"איפה"
מה זאת אומרת?
"איפה אבא? אבא בא"
אמא'לה אמרה שאנחנו נזכה, במקרה הטוב, לחוסר הערכה מוחלט מצד אמילי ובמקרה הרע לתשובה כמו "הנה, דהא"
לא, זו לא הדרך ללמד ילדים לדבר. הם לומדים מזה שהם שומעים אותנו ומחקים אותנו. ככה אנשים לומדים גם לאחר הינקות וזה עובד מצוין גם בלי לדבר אליהם כאילו הם סובלים מפיגור.
השיא הבא היה כשהיא נתנה לאמילי את החיסון ובקשה שאני אשיר.
לרגע אחד קפאתי. לא כי פחדי לשיר אלא כי ניסתי לעבור בראש על השירים שאנחנו מלמדים אותה ולמצוא את זה שיגרום להכי פחות נזק נפשי לאחות.
התפשרתי על השיר החדש שהמנגינה שלו נלקחה מתוך "פנטום האופרה" והמילים (המקוריות שלנו) מכילות בין השאר את הצירוף "את קטנה ונמוכה ולא מגיעה". מאחר וזה השיר העדין ביותר וגם הוא עלול לגרום לנזק לאחות, החלטתי לשיר את השיר המקורי. אמילי לא ממש הבינה למה זה טוב. היא לא התרגשה מהזריקה. האחות אמרה שזה בגלל שהיא מזהה את הקול של אבא, רציתי להגיד לה שזה בגלל שהיא חובבת S&M (אחרי הכל אחת הדודות שלה... למעשה יותר מאחת חובבות של העניין אז איך אפשר שהיא לא תושפע מעט?)
סיימנו את ענייננו שם וחזרנו הבייתה שם זממנו קשר יחד אבל עליו אמא'לה תספר לכם.
מבחינת התפתחות - הכל בהתאם לסקאלות ולהתקדמות האישית שלה אז אין מה לדאוג.
המשקל, אגב, 7.6 והגובה 67 ס"מ (מתמידה באחוזון ה-75).
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: