משחקים באבא ואמא

הפוסט הזה מחכה כבר חודשים בטיוטא הגיע זמן לפרסם אותו.

יש לנו שלושה חתולים: שתי אחיות, נקרא להן ציפה וגריפה (באמת שהשמות האמיתיים שלהן לא הרבה יותר טובים), בנות הזקונים של חתולת החצר של סבתא שלי. הן פראיות למדי, חטפנו אותן מהרחוב בגיל חצי שנה.

האחת ציפה לחוצה למדי, לקח כמה חודשים עד שרכשנו את אמונה את גריפה קנינו די מהר באוכל.

החתול השלישי נקרא לו ימפמפוני, תוספת מאוחרת יותר הגיע אלינו כגור, הוא יפה (טעם נרכש) פרוותי, אדיש ומושא להתעללות מצד החתולות, הוא חתול נישא (את האחיות לא מומלץ להחזיק) אנחנו בונים עליו שיהיה הצעצוע הכי שווה שלה.

בתמונה ימפמפוני (שם בדוי)

לפני הלידה לא ידעתי איך הם יקבלו את אמילי, חודש לפני הספירה, נערך מבצע הכן חתולך לפו"ץ (זוכרים את כינוי הבטן שלה?) בו חיסנתי, תילעתי וריפדתי את החברה. הכיסויים על הציפורניים (סופט פוז) לא החזיקו מעמד יותר מדי זמן ורובם נפלו עוד לפני שילדתי.

בשלב שמכינים את התיק לחדר לידה, כדאי גם למנות חבר או שכן שיהיה אחראי על החתול ויוכל להגיע לשים מים ואוכל (או להוריד את הכלב), אנחנו היינו בבית חולים שישה ימים (יומיים צירים, יום בחדר לידה, יום במחלקה ויומיים במלונית). החבר מייקי (מגיב כאן בתור 'מבקר קולנוע') שגר קרוב הגיע, אבל לא חשבנו על להגיד לו להחליף להם את החול בארגז (מה שנכנס צריך לצאת), כשאבאל'ה הגיע הבייתה לסדר לפני שנגיע הוא גילה שהחתולים עשו פיפי על המיטה שלנו :( אולי כי בנו על זה שלא נחזור.

אבאל'ה הרכיב את העריסה וימפמפוני זינק פנימה בשמחה בטוח שהרכיבו את זה בשבילו. פחדתי שהחתולים ינסו לישון איתה, חשבתי לשים כילה (רשת נגד יתושים (שאפשר להשחיז עליה ציפורניים)) אבל אחרי שגירשנו אותם משם (השפרצנו עליהם מים) כמה פעמים הם הבינו שהמיטה שלה ולא בשבילם למרות שזה לא הגיוני :) עדיין, לעיתים רחוקות, הם לא מצליחים לעמוד בפיתוי, וקופצים למיטה המזמינה שלה (יש לתינוקות שמיכות כל כך נעימות!) כשהיא לא שם והם חושבים שאנחנו לא רואים, אבל יש שם מלשנים, כל מיני צעצועים שמשמיעים צלילים ומוסיקה כשנוגעים בהם אז אנחנו יודעים מיד ומגרשים אותם עד הפעם הבאה.

גריפה

להפתעתי החתולים לא התרשמו מאמילי והמשיכו כרגיל, למרות שניסיתי להתייחס וללטף אותם, אין ספק שהם קיבלו הרבה פחות תשומת לב עם בואה של המעסיקנית, אבל הם ידעו לגנוב ליטופים, להתחכך כשעברנו לידם, להתעקש לשבת עלי ברגע שאבאל'ה לקח להחליף אותה, ואחר כך אזרו אומץ וישבו עלי לצד אמילי כשהנקתי (בעיקר ציפה), הם גם גילו שבמיטה אני פנויה ובאו לישון איתי הרבה יותר בהשוואה למצב לפני הספירה.

ציפה ואמילי אחרי האוכל כשהייתה קטנה יותר.

מהר מאוד החתולים למדו, שכשאני מניקה אני לא יכולה לקום אליהם ולא אצעק כדי לא להבהיל אותה, כך שהם יכולים לעשות הכל (Get away with murder) להשחיז ציפורניים על הספות, להעיף דברים, לעלות על הטלויזיה.

תצפיות שערכתי בחודשים ששהיתי עם אמילי בבית כל היום וכל הלילה העלה שהחתולים לא עושים כלום, למקרה שתהיתם. אוכלים, ישנים ביום וקצת משתוללים בלילה.

הבעייה האמיתית עם החתולים היא השערות שנמצאות בכל מקום (יחד עם שלי) ומהוות חלק לא מבוטל מהתזונה שלה, יכול להיות שיום אחד אמילי תשתעל ותפלוט כדור פרווה.

בסביבות גיל שלושה חודשים כשאמילי התחילה להיות ניידת יותר ולהתגלגל על השטיח - בהשגחתנו כמובן - היא הצליחה פה ושם לתפוס זנב או את הפרווה הארוכה של ימפמפוני (אני שוקלת לגלח אותו לטובתו) וכשאמילי תופסת היא לא עוזבת ונשארת עם חלקי חתול ביד, לכן החתולים למדו שכדאי לעקוף אותה אחרת זה יכאב להם.

אמילי מרותקת מהחתולים, כשהם עוברים לידה היא מפסיקה לשחק עם מה שהתעסקה איתו ומנסה להגיע אליהם, הם בהחלט מעודדי זחילה. יש לה תלונה מיוחדת שהיא משמיעה לעבר החתולים שמתרחקים ו/או מתעלמים ממנה, היא שולחת ידיים לעברם, מיישרת ידיים ומרימה את הראש הכי גבוה שהיא יכולה. אנחנו חושבים שהיא אומרת: חכו חכו כשאתחיל לזחול, אין לכם סיכוי.

אחרי שהעירו אותי יותר מדי פעמים, הנוהל החדש הוא - החתולים אוכלים בלילה. כשהולכים לישון או אחרי הנקה לילית, אם הם עדיין מציקים אני פשוט מוציאה אותם וסוגרת את הדלת שלא יקבלו את מה שהם רוצים, שיבינו שהפשע לא משתלם. נראה שזה עובד הם אכן הפסיקו להעיר אותי בבקרים. הללויה.

החתולים ביקשו שלא לעשות להם אאוטינג, ניסיתי לכבד את בקשתם וכיסיתי להם את העיניים שאי אפשר יהיה לזהות אותם ברחוב.

החתלתול הזה עדיין מחפש בית - כבר למד לאכול לבד ולעשות צרכים בארגז.

עדכון מהעתיד - החתלתול מצא בית !