דבר ראשון, כל מי שמבין ועוסק בתחום כלומר: משרד הבריאות, ספרים (שוב ממליצה על הספר טעמים ראשונים), טיפת חלב והאינטרנט ממליצים לחכות עד גיל חצי שנה לפני שמתחילים הרפתקאות אוכל, עד אז אין להם את רפלקס הבליעה שצריך וחסרים להם אנזימים לפירוק המזון.
א-ב-ל תתכונננו מעכשיו לזה שכל האחרים כלומר משפחה, סתם אנשים שתפגשו ברחוב ועוד יציקו לכם כי פעם המליצו להתחיל הרבה יותר מוקדם.
דבר שני, השם מטעה, הצעצועים שהיא מכניסה לפה יותר מוצקים מזה (צריך לצלם את אמילי לועסת את קרני הפלסטיק של מורטימור המוס שיועדו להיות נשכנים) המחיות והרסקים האלה הם כל דבר חוץ ממוצק... יותר הגיוני פשוט לקרוא לזה: "דברים כמעט נוזליים שאינם אני (או תמ"ל)"
חייבת להתוודות שבהתחלה חשבתי שבמוצקים הכוונה היתה למה שמוצאים בחיתול, הידוע גם כמספר 2... (שאגב משתנה (לרעה) בעקבות השינוי בתזונה)
חשוב לנו לא ללחוץ עליה, תרצה תאכל לא תרצה לא תאכל. בהתחלה מנסים טעימות מכל ירק/פרי בנפרד כדי לראות שהוא לא עושה בעיות. עד כה ניסינו, לפי הסדר בו נתנו והתרשמות אמילי:
בננה מעוכה (מוצקים בפעם הראשונה התרגשות גדולה) - אמילי: מה זה ומה אני אמורה לעשות עם זה.
אבוקדו מעוך - אמילי: גם סינרים צריכים לאכול.
בטטה מאודה - אמילי: למה זה טוב? תאכלו אתם.
קישוא מאודה - אמילי: איכס גדול. מה עשיתי שאתם מנסים להרעיל אותי?
אגס מאודה - אמילי: יאמי. אבל בואו לא ניסחף עם הכמויות.
והדיסקליימר הרגיל - לא ממליצה כלום, תעשו מה שבא לכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: