מול העבודה שלי יש חנות לבגדי ילדים. אתמול נכנסתי בעקבות השלט על החלון שאמר "הגיעו בגדי-ים" ואמילי צריכה אחד חדש לבריכה, בגד-הים שלה כבר קטן ורואים לה את החריץ, בכל אופן (anyway) היו להם בגדי-ים שלמים כמו חליפות צלילה לתינוקות ונראה לי שאמילי נהנת להיות כמעט ערומה ולהרגיש את המים מסביב, אז נחפש לה חיתול-ים בשילב או בסופרפארם.
קשה להכנס לחנות לתינוקות ולצאת בידיים ריקות, אבל הם הקלו עלי, היה שם הרבה ורוד וחמידות והמוכרת העירה לי כשלקחתי כחול "שזה של בנים" בין כל הקיטש מצאתי בגד גוף (אנחנו מעדיפים בגדי גוף שמחזיקים את המכנס על פני חולצות חושפות בטן) בגוון סגול מוצלח. התלבטתי בין המידות.
"היא גבוהה?" שאלה המוכרת
"לא יודעת." עניתי
"את לא יודעת באיזה גובה הבת שלך?" שאלה המוכרת בפליאה
בשלב הזה הפסקתי לראות צבעים. המוכרת מאשימה אותי בזה שאני לא יודעת דברים אלמנטריים על הבת שלי? להגיד לה שלא שמתי לב להמנגיומה? (הייתי בלי אמילי)
אני יודעת מה הגובה שלה אבל לא אם היא גבוהה. מאיפה להתחיל להסביר לה שגבוהה זה עניין יחסי, אני לא יודעת ולא אכפת לי אם היא נחשבת לגבוהה, אם תינוקות אחרים גבוהים או נמוכים ממנה.
אם היא רוצה לדבר במספרים אין בעייה:
"גובה 67 ס"מ לפני שבועיים, משקל 7.6 ק"ג, האחוזון ה-75 בשבילך" (שזה בעצם אומר ש-75 אחוז מהתינוקות נמוכים ורזים ממנה)
החלטתי לקחת על עצמי את כל עניין החשיבה, אם בגדים של 3-6 קטנים או בדיוק עליה, אז עדיף לקחת מידה 6-12 חודשים. הכי הרבה היא תגדל לתוכו.
שילמתי ויצאתי. אבל המשפט הזה לא עזב אותי "את לא יודעת באיזה גובה הבת שלך?" אני לא מאמינה שהיא שאלה אותי את זה ככה.
לכידת הכניסה החמישים אלף בפוסט הקודם :)