אמא שלי מציבה לנו רף מוצקים גבוה ומעדכנת אותנו בהאבסה בכמויות אוכל שנשמעו לנו דימיוניות, חצי כוס של קישוא-עגבניה-עוף-גזר מרוסקים, כוס? ואנחנו עדיין מודדים בכפיות, חשדנו בהתחלה שאולי היא ממציאה או מדמיינת (אחרי הכל היא אמא שלי ואולי זה תורשתי) אבל גם הממצאים בחיתולים גיבו את הסיפור שלה.
היא הכינה את התערובת שלה בכמויות מסחריות ומעבירה אלינו למקפיא, אגב היא כל פעם בטוחה שכבר גמרנו את מה שהכינה בשבוע שעבר, בהנחה שאנחנו מאכילים בכמויות כמוה...
קצת הדאיג אותי עניין האוכל כבר כמעט ויתרנו ואמרנו לא רוצה לא צריך (יירטה כפיות, סובבה את הראש) שתמשיך עם הלינוק כאן ותאכל מוצקים אצל אמא שלי.
בשבוע האחרון חל שיפור משמעותי בחזית המוצקים, נראה שחלק מהעניין היה שכשאנחנו ניסינו אמילי פשוט לא הייתה רעבה מספיק (אם תהיה רעבה מדי אין עם מי לדבר). עכשיו אמילי אפילו פותחת את הפה לקראת הכפית המתקרבת והבגדים אוכלים פחות. גם בייבי ביס (חטיפי אורז מתמוססים בפה) התקבל בברכה.
חיכינו עד שתתיישב בעצמה ורק עכשיו קנינו כיסא אוכל ליפסקי, הוא לא יפה וקצת מסיבי אבל עשוי מפלסטיק קל לניקוי, מתקפל, אפשר להנמיך אותו לגובה השולחן בסלון ועם מגש מתפרק וריפוד. עכשיו אני מחפשת בוסטרים (ככה קוראים לזה?) כיסא אוכל שמרכיבים על כיסאות של גדולים שיהיה לה בבתים של ההורים שלנו.
עניין המים עדיין טעון שיפור, היא שותה ממש מעט (לטעמי) מכוס מעבר (טומי-טיפי), שזו כוס עם ידיות שאפשר לנער אותה בלי שישפך והמים יוצאים כשמפעילים קצת לחץ עם השפתיים (חניכיים) על הפיה.
עכשיו צריך רק שתפסיק לאכול דברים מהרצפה...
עדכון מהעתיד:
העברנו את הליפסקי להורים שלי וקנינו במקומו בומר שחור ומגניב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: