משחקים באבא ואמא

בסלון יש לנו שטיח ענק ושעיר מדגם שאגי. כשרכשתי אותו שאלתי את המוכרת בתמימות "לא יהיה קשה לנקות אותו?" והיא ענתה בלי למצמץ "בכלל לא" החלטי ומשכנע ואני לא חשבתי לרגע שיש לה אינטרס...

יש לנו גם שואב אבק גיבור* (dyson) ולמרות זאת השטיח מספק מקלט מדיני להמון דברים שנופלים לתוכו ומפתחים אישיות, חלק מהעניין הוא שלא מספיק שיש שואב אבק צריך גם ממש להפעיל אותו ולעבור על השטיח (קטנוניות לשמה).

אמילי עוברת ביסודיות ראויה לציון על השטיח ואוספת דברים שנופלים לתוכו, למרות שגם אנחנו כל הזמן מחפשים. כשאבאל'ה היה בחו"ל אמילי שיחקה לידי, דחפה משהו לפה והתחילה להשתנק, זה היה הדבר הכי מפחיד בעולם, דחפתי לה אצבע לפה ובתנועת וו (אחרת עלולים לדחוף את זה פנימה) שלפתי החוצה חתיכת שקית מהאריזה של החיתולים שכנראה היה תקוע בספה אבל זה לא הפריע לי לכלות את זעמי בשטיח. אם לא הייתי עסוקה בלחבק אותה, לרעוד ולבכות הייתי גוזרת אותו לחתיכות קטנות וזורקת אותן דרך החלון (הוא ממש גדול וכבד) ובכך הופכת אותו לשטיח מעופף.

זה היה בתקופה (תקופה, אפשר לחשוב כמה זמן עבר מאז) שאמילי התחילה להעמד, להתיישב ובעיקר ליפול ישר אחורה והשטיח היה שם כדי לבלום את הנפילות שלה, מה שהיה נגמר בבכי מר אם הייתה נחבטת ברצפה, הסתיים בפרצוף חמוץ וניסיון נוסף לחזור ולעמוד, אבל עדיין הנפילות היו מספיק לא נעימות בשביל שתרצה להמנע מהן, להחזיק חזק יותר ולהתיישב או לרדת לעמידת שש.

טוב נו, התרצתי, יכול להיות ששטיח חשוב ושיש לו תפקיד, אבל זה לא נותן לו את הזכות להסתיר בתוכו דברים. התחלתי לשוטט באינטרנט בחיפוש אחר שטיח אחר שיהיה מלא ומרופד, שלבלום נפילות יהיה התפקיד העיקרי שלו. עצרתי רק על שטיחים שממש דומים לשטיח שכבר יש לנו, כנראה שאני בכל זאת עדיין מחבבת את הסוג הזה של שטיחים.

אני חושבת שזו הייתה נורקי שעלתה על הרעיון הגאוני של לפרוס בד על השטיח, כך נהנה מיתרונות הבלימה שלו ולא נאפשר לו להמשיך בתחביב איסוף הדברים שאמילי רוצה להכניס לפה. הסתובבתי קצת בנחלת בנימין (פעמיים) ומצאתי בד ריפוד שעונה על כמה דרישות יסוד, בהיר - כדי שנראה מה נופל עליו. עמיד - אחרי הכל נשחק אותו במהירות עם הרגליים, שלא תחליק עליו (קניתי שני בדים הראשון היה בצבע שאני אוהבת אבל הוא היה חלק מדי) שיהיה נעים למגע ואם לא הגזמתי שיתאים לסלון ויהיה גם יפה.

בסיוע המוכר האדיב, שהתלהב מאמילי, מצאתי בד שענה על הדרישות לעיל ועכשיו הוא פרוס על רוב השטיח (להזכירכם הוא ענק באורך 3 מ' ורוחב לא ידוע כי הוא ממשיך מתחת לספות). עכשיו אנחנו יכולים לראות בקלות ולאסוף מה שנופל עליו הבעייה היא שגם אמילי יכולה. אז אנחנו מתחרים בדרך לשם כשלה יש את היתרון שהיא יותר קרובה ושזה (חפש ובלע) מהווה חלק גדול ממה שהיא עושה עם הזמן שלה.

וואו יצא ארוך.

The end

כזה שטיח יש לנו, תמונה שמצאתי באינטרנט.

* אני קוראת גיבור לכל מיני דברים heavy duty שנלחמים באומץ, לדוגמא מחורר גיבור זה המחורר המשרדי הגדול שמתמודד עם עשרות דפים כל פעם.

וסתם לא קשור -

קמתי פעמיים בלילה (בנוסף לזה שהתעוררה בארבע לשעה וחצי) כי חשבתי ששמעתי אותה ומצאתי אותה לגמרי ישנה.

אוף.