| |
משחקים באבא ואמא
בלוג חד-נושאי לפניך. פתחנו את הבלוג בתחילת ההריון הראשון ונשארנו מאז. שנינו כותבים כאן בעיקר על הבנות אמילי ואיווה (פעם היה לנו עוד בלוג בסביבה). |
| 7/2007
מה קורה עם אבא'לה?
אחת הסיבות שהאתר הזה קיים הוא כדי שלאמילי יהיה מקום בו היא תוכל לקרוא, אם היא תרצה, את כל מה שעבר עלינו איתה. אלא שנראה שאני לא ממש עושה עבודה טובה בעדכון. לאחר ההודאה הזו, אני יכול להמשיך.
אמא'לה יצאה הבוקר לטיפול שיניים ולאחר מכן לשבת עם חברה שלא ראתה הרבה זמן. אני שמח שהיא סופסוף עשתה את זה והתעקשתי שאמילי תשאר איתי. כשאמא'לה תחזור אנחנו ניסע מכאן, אמילי ואני, להורים שלי. ג'ק (דוד של אמילי למי שלא עוקב) ואני הולכים להקליט את התכנית שלנו. לרוב הוא בא לפה, אך השבוע הוא שבר את מסרק כף הרגל ולכן הוא לא יכול לנהוג.
השבוע יצאנו, כמו אנשים אמיתיים, לקולנוע. אמא של אמא'לה שמרה על אמילי בזמן שאנחנו ראינו את הרובוטריקים (סרט פשוט מגניב. אתם חייבים לראות). זה היה נחמד לצאת, למרות שזה לא היה לבד אלא עם חברים. בקרוב מאוד אנחנו נהייה חייבים למצוא דרך לשמור לעצמנו זמן.
אני עובד מהבית, אבל בניגוד לאיך שזה נשמע לא יוצא לי לעבוד יותר מידי. יש לי פעמיים בשבוע שאני לבד פה וזה יוצא ממוצע של כ-8 שעות עבודה שבועיות. שאר הזמן כשאמ'לה ואמילי פה קשה לי מאוד לעבוד ודברים שיכולים לקחת לרוב שעה פשוט לא מסתיימים. אז אם נוסיף לחוסר היכולת שלי לעבוד כמו שצריך על שאר הפרוייקטים שלי את העובדה שאמא'לה לא מצליחה לעבוד על דברים שלה כמו שצריך אנחנו מגיעים למסקנה שחייב להמצא פיתרון.
אלא שאין לי אחד.
הרעיון היחיד שהיה לי הוא שג'ק יגיע מידי פעם וישמור על אמילי. אבל הוא עובד הרבה וזה לא יצא. ההורים שלי גרים רחוק והם עסוקים. ההורים של אמא'לה עושים מה שהם יכולים. אני תוהה איך אנשים אחרים מסתדרים. במקרה שלי ושלי אחי, היינו רוב הזמן עם סבתא וסבא שלנו בזמן שההורים שלי עבדו. אני לא חושב שזה פיתרון טוב, אבל בטוח יש דרך לאזן את זה.
אמילי משחקת עם השולחן המגניב שקנו לה. זה עושה המון רעש, ומוסיקה מעיקה אבל הייתרונות גדולים הרבה יותר. אמילי משחקת ומשועשעת מעצמה. היא שרה או מדברת אל הצעצוע הרעשני וזה נפלא בעיני. כמו שאמא'לה כתבה כאן, אמילי צועדת בבית כשהיא דוחפת את השולחן הזה ומתקדמת כך. היא באופן כללי מאוד מוצלחת בהתעקשות שלה ללכת ולטייל בבית. גם אם אנחנו לא ממש אוהבים את המקומות אליהם היא מגיעה.
אתמול נסענו לקניות, כדי שאמא'לה תוכל לישון קצת. אנשים חייכו אל אמילי וניסו להשיג ממנה חיוך. היא הביטה בהם בעניין אבל לא יצא שום חיוך. אני גאה בה. חיוכים הם לא דבר שנותנים לכל אחד. הם שווים ערך לאוצר ולא מבזבזים אוצרות. אמילי יודעת את זה והיא בוחרת בקפידה אל מי להיות נחמדה. אני גאה בה. במיוחד לאור העובדה שזה אומר שנוכל לעשות צילומי straight face (כל הזכויות שמורות) שאמא'לה ואני המצאנו בירח הדבש שלנו.
אגב, למה קוראים לזה ירח דבש? אנשים נסעו פעם לחודש שלם? אני לא בטוח לגבי זה. תבדקו ותחזרו אלי.
טוב, אמילי אמנם אכלה אבל היא עצבנית עכשיו. אני אסיים כאן.
אם את גדולה עכשיו וקוראת את זה אז תדעי שאני אוהב אותך.
ואם היא החליטה שלא לקרוא את זה, אז אתם תדעו את זה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: