ישרא לא נותן לי לערוך את הפוסט הקודם ולהוסיף לו את הפוסט הזה.
לא צריך. אני אתלונן אם הוא מאפשר לי ואם לא !
קחו את האדם הכי שפוי שאתם מכירים, בעצם קחו את האדם הכי שפוי בעולם (גם אם אתם לא מכירים אותו) עכשיו תתישו אותו כל היום, בנסיעות והתרוצצויות ועבודה
ובלילה תעירו אותו ארבע פעמים בשעתיים, אבל תדאגו כל פעם להעיר אותו אחרי שסופסוף הצליח לשקוע מחדש בשינה עמוקה. עכשיו תראו כמה שפיות נשארה לו.
תוסיפו לזה רכב במוסך, ראש וקויל מה שזה לא אומר מבחינה מכנית מבחינה פרקטית זה אומר שאני צריכה איכשהו להתארגן ולקחת את הרכב עבודה של אבאל'ה ואז צריך לראות איך הוא מגיע לשם וזה תוספת תיאומים וביטולים וכאב ראש
ביומיים האחרונים יצא שגנבו קצת זמן מבוגרים בכל מיני מקומות הבוקר הסתובבתי עם חברות ואמילי בנחלת בנימין ולא שמתי לב איך הזמן ע ובר (איך הזמן עובר מהר כשנהנים), לא הספקתי לחזור הבייתה (רחוק!) אל הבייביסיטרית ובסוף השארתי אותה עם אבאל'ה בעבודה (זה לא סידור טוב בכלל), הגעתי לעבודה בשנייה האחרונה ותפקדתי בקושי.
שלשום אבאל'ה ואני יצאנו כמו בני אדם אמיתיים להצגה שאחיו משחק בה (מוצלח ביותר!) ופגשנו המון מכרים.
אבל, אבל לכל הזמן מבוגרים הזה יש מחיר, בש"ש (שעות שינה) מחיר יקר מאוד, שכשאני שם עם החברים והכל אני חושבת למה אני לא עושה את זה יותר? ועכשיו כשאני מתה לישון אני לא מבינה איך יכולתי להעדיף משהו אחר על פני שינה...
יש עוד דברים מסביב, כאב על אובדן של אדם קרוב ויקר, לחץ של אבאל'ה בעבודה
זה שיצא שביטלתי כמה פגישות עבודה חשובות
הכל ביחד בתוספת שינה טרופה די מתישים אותי
וסתם לידע כללי השעה ארבע לפנות בוקר ואמילי מתרוצצת ומשחקת, זה קאטצ' 22 שכזה שצריך להיות עירני כדי להרדים תינוק (כבר קשה לי לקרוא לה תינוקת) יאמר להגנתה שבדרך כלל היא מתעוררת פעם אחת וחוזרת לישון די מהר.
אחרי קצת שינה בטח הכל יראה יותר טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: