כל המוח שלי טרוד עכשיו בחתולה שלנו שמאוד חולה ומאושפזת כרגע, לא ברור יש לה. יש צורך בהחזקת אצבעות מאסיבית.
הפוסט הזה בטח מעייף לקריאה, היה מתיש ביותר ממש לעבור את כל זה. אתם באמת לא חייבים לעשות את זה לעצמכם. אני כותבת את הפוסט למען הסדר הטוב וגם לסדר לעצמי מה לעזאזל היה כאן השבוע. דמיינו שזה פורסם פוסט כל יום או משהו...
סקירה מקוצררת של השבוע המשוגע הזה -
ביום ראשון בצהריים היה לנו (אבאל'ה הצליח להגיע מהעבודה בזמן לבדיקה) אולטסאונד פרקי ירכיים, הרופא היה מאוד נחמד והכל אצלנו תקין.
אחרי זה המשכנו לבדיקת עיניים של גיל חודשיים, הרופא שם לאיווה טיפות עיניים מרחיבות אישונים ובדק אותה אחרי 20 דקות הכל תקין.
אבאל'ה, אמילי ואיווה הגיעו הביתה וחברה של אמילי הגיעה אלינו, אני יצאתי להביא הפתעות ליומולדת של אמילי בביה"ס, נסעתי ונסעתי ובעיקר חיפשתי חניה, היה קשה לי להחליט מה מתאים ומה ילדותי, קניתי מה שנראה לי וחזרתי (סקטבורדים קטנים, פנקסים, בובות מחזיק מפתחות, מחקים בצורת ברווז אמבטיה קטן ולא זוכרת מה עוד) לקח לי המון זמן ואבאל'ה הפשיר חלב והאכיל את איווה מהבקבוק בפעם השניה, היא חיסלה 120 סמ"ק.
בערב אחד החתולים שלשל לנו על המיטה :/ מכיוון שיש לנו שלושה קשה לדעת מי זה היה, החלטתי לקחת את הפרוותי הנוח קודם לבדיקה רק כי זה קל יותר ואם זה לא הוא להמשיך ולצמצם את רשימת החשודים.
ביום שני בבוקר היה לנו אולטרסאונד דרכי השתן בגלל שבסקירת מערכות מצאו לאיווה "כליה מאספת כפולה" גם כאן הרופאה לא התרגשה ממה שראתה וטוב שכך. בדיקה נוספת בגיל שנה. נסענו להביא לאמילי את ההפתעות ששכחה לקחת איתה לביה"ס ומשם לקחתי את אבאל'ה למוסך שבו הרכב שלי בתיקון ואז לקחתי את האייפון להחלפת המסך שנסדק, הסתובבתי עם איווה שעה וכשחזרתי הם עוד לא סיימו אז חזרתי הביתה.
מכאן היום הזה המשיך בסחרור כשראיתי שמצאתי את אחת החתולות יושבת במסכנות באמבטיה, הדבר הבא שקרה זה שהכנסתי אותה לכלוב נשיאה, ביום רגיל אין סיכוי שהיא היתה נותנת לי לעשות את זה, אז הבנתי שמשהו ממש לא בסדר. לקחתי אותה לוטרינר והשארתי אותה בכלוב שם, לא רציתי לטרטר אותה בכל המקומות שהמשכתי אליהם - נסעתי אל אמא שלי, לקחת את הטלפון, לביה"ס לקחת את אמילי, אספנו אותה הביתה עם חברה (אחרת), האכלתי את איווה בבית וחזרתי לוטרינר (אמא שלי נשארה עם אמילי והחברה אצלנו בבית) הוטרינר בדק את החתולה ונתן לה אנטיביוטיקה חזקה (ארוכת טווח), היה לה חום גוף נמוך וכנראה (גם) בעיה בדרכי השתן. החזרתי את החתולה הביתה והתכוונתי להחזיר את החברה הביתה, אמילי החליטה להישאר לישון שם... ההורים של החברה הסכימו (בדיוק אחותה של החברה ישנה אצל חברה שלה, מישהו מצליח לעקוב בכלל) השארתי את אמילי ונסעתי עם איווה להחזיר את אמא שלי הביתה, והייתי אמורה לחזור לבית החברה עם דברים לאמילי ללילה, כל זה התיש אותי מאוד ביקשתי מאבאל'ה לחזור קצת יותר מוקדם כי נגמר לי הכוח.
אבאל'ה כמעט הגיע הביתה והרכב נתקע (בדיוק חזר מתיקון...) איווה ואני יצאנו (בטח שכחתם שיום שני היה היום הגשום הזה) לעזור לו להתניע, התקשרתי לאמא של החברה וביקשתי מאמילי שתסתדר בלי דברים מהבית (היא ביקשה שנביא לה בובת כלבה), הגענו הביתה מותשים, בערך בעשר היתה "החזרה" אמילי לא רצתה לישון שם, שמחתי שהיא חוזרת, התגעגעתי אליה. אבאל'ה נסע כעוס ועייף לקחת אותה, הוא לא מצא חניה ואמילי בנתיים נרדמה שם על הספה.
ביום שלישי בבוקר הגעתי עם איווה לטיפת חלב לבדיקת רופאה שני חיסונים בזריקה (אחד בכל רגל) וחיסון לרוטה בתרחיף לפה שהתקבל בגועל רב והשתנקויות מצידה של איווה. היינו גיבורות.
בבית ראיתי שמצב החתולה לא משתפר, למרות שהשארתי אותה על סדין חשמלי בחדר עם מזגן על חימום, היא לא אכלה ולא הצליחה לשתות. בצהריים כשנכסתי לראות מה שלומה ראיתי שהיא שוכבת על הצד הייתי בטוחה שזהו, אבל היא עדיין נשמה, שמתי אותה מיד בכלוב ונסעתי עם איווה לוטרינר.
המצב שלה היה מאוד קשה, חום גוף נמוך מאוד, לחץ הדם נמוך ואי אפשר היה לקחת דם לבדיקה או לתפוס וריד לעירוי, היא היתה חלשה מאוד ועצם העובדה שנתנה לנו לעשות הכל אומרת כמה חמור המצב. עדכנתי את אבאל'ה שעזב הכל וחזר מהעבודה כדי לקחת את איווה ממני ולהמשיך לאסוף את אמילי מביה"ס במקומי.
כשחזר נסענו כולנו לסניף אחר של המרפאה כדי לאשפז את החתולה, שם יוכלו לדאוג לה לחימום ועירוי ולכל מה שצריך, היה כל כך קשה להשאיר אותה שם. ברקע תוסיפו את זה שאיווה רצתה לאכול הרבה והיתה קצת חמה, כנראה בגלל החיסונים :|
ביום רביעי בבוקר התקשרתי ביד רועדת למרפאה לשאול מה שלומה, המצב עדיין קשה, אין שיפור (אבל היא עדיין איתנו וזה גם אומר שלפחות אין הרעה). ההורים שלו אספו בצהריים את אמילי מביה"ס והסתובבו איתה, הם קנו לנו נדנדה משוכללת לאיווה (היא שם עכשיו, זה מה שמאפשר לי להקליד את הפוסט יותר פרטים מתישהו) במקום שנסתובב איתה במנשא או על הידיים כל היום. כשאמילי חזרה יצאנו יחד לבקר את החתולה באישפוז, היא לא נראתה טוב, רק שכבה שם. היה חשוב לי שתדע שאנחנו עדיין בסביבה, שלא תוותר, הבאנו לה גם את האוכל שלה מהבית אולי זה יעודד אותה לחזור לאכול.
היום בבוקר אחרי הטלפון המלחיץ למרפאה ואנחת הרווחה שהיא עוד פה אבל עדיין שיפור לקחתי את אבאל'ה ליום חשוב בעבודה שלו, ונסעתי עם איווה אל המרפאה להזכיר לחתולה שעוד אוהבים אותה ולהציע לה פסטרמה שאי אפשר לסרב לה.
היא לא אכלה אבל כן נסתה לקום, היא גם התנגדה לרופא מה שמאוד עודד אותי ואז התמוטטה מהמאמץ. היא חייבת מנוחה כדי להתאושש.
נאחזתי בכל דבר חיובי שאולי היה שם, כמו שאם המצב היה אבוד לגמרי היו אומרים לי. השארתי אותה ונסעתי הביתה.
אני יודעת שבקנה מידה גדול והמלחמה ברקע אלה צרות של עשירים, אבל אני דואגת מאוד ורוצה את החתולה שלי בחזרה בבית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: