משחקים באבא ואמא

אתם חמודים. 

דאגתם שנעלמתי :)

אז חזרתי

בתמונה איווה בדרך אל החופש אחרי חגיגות היומולדת בגן

הקבועים כבר בטח יודעים שאין אצלנו רגוע, יש משוגע יותר או פחות.

החודש האחרון היה סחרור מטורף, עבדתי המון משמרות (האחרות בעבודה הן סטודנטיות ובמבחנים) ואבאל'ה היה הרבה עם הבנות.

בתחילת הקיץ אמילי היתה בקייטנה שביקשה, היא ננעלה על יום פעילות אחד שהבטיחו להם חיכתה לו  והיתה מאוד מאוכזת. היא גם רבה עם חברה טובה שלה, נקוה שזה הפיך. כשאתה קטן (בעצם לא רק) הדברים האלה גדולים.

איווה במסלול המהיר, למדה כבר להסתובב ולרדת מספות ומדברים גבוהים שהיא מטפסת עליהם ו... היא הולכת! ממש הולכת, המון צעדים והיא פיצית (בסביבות ה-7 ק"ג) זה כל כך מצחיק לראות אותה הולכת ממקום למקום.

עוד דברים שהיא לומדת להכניס דברים לקופסאות, לסגור עם פקק בקבוק וכאלה והיא גם מדברת איתנו - היא אומרת (כבר הרבה זמן "אה-זה" (את זה He-Ze) המושג הכי שימושי שאפשר להסתדר יפה בעולם רק איתו, היא אומרת "א-תה" (ATA) אפשר לנהל איתה שיחות שלמות רק עם המילה הזו בלחש, בקול רם ובצעקה מרשימה אאאאאתתתתתתתהההההה שלא ברור מאיפה הגוף הקטן שלה מוציא את הקול הזה.

כשמעצבן לה (על מה חשבתי כשרצתי לשרותים לדוגמא) היא אומרת בטון הכי עצוב ששמעתם אי פעם "א-זי-זי" A-Zi-Zi (הוא האינגי החדש) ממש סרט טורקי.

אני חייבת לזוז מהמחשב (אני בעבודה, המחשב שלי בבית מעלה אבק מרוב שאני לא מגיעה אליו בכלל).

מה שלומכם אתם?

בזמן שהתלוננתי כאן על כל מה שאני לא מצליחה לעשות והדאגתי אתכם (תוך התעלמות מכל הדברים הטובים שיש לנו פה). 

איווה גדלה ועושה מיליון דברים - אנחנו גאים :-)

מתהפכת - חדשות יום אתמול. בטן-גב וחזרה חופשי והתקדמה ככה לאן שבה לה. מושיטה יד ומושכת אליה את חפץ היעד ואז מסתובבת אל הבטן כשהוא בידיים שלה, להמשך חקירה (וטעימה).

זחילה - היה לנו בערך יום אחד של זחילת תולעת לאחור, הקטנה הבינה שזה לא מקדם אותה ואחרי שהשתלטה על עניין העמידת שש, היא כבר מתקדמת יפה מדי אל מה שהיא מחליטה שהיא רוצה.

מתיישבת - אחרי שלב ביניים של חצי ישיבה שני קוראת לו Draw me like one of your french girls

עמידה - כן! היא בת שישה חודשים וקצת והעקשנית הקטנה מושכת את עצמה, עם שלב ביניים של לעמוד על הברכיים ואח"כ עמידת שפאגט - תוך שהיא מחזיקה בדברים ומעקים ולומדת בדרך הקשה שזה לא רעיון טוב לעזוב את שתי הידיים וגם שיש חפצים שאי אפשר לסמוך עליהם שיחזיקו אותה (תיקים לדוגמא). ראו תמונה

לא ברור לי לאן היא ממהרת...

גם בחזית המוצקים יש התקדמות, איווה כבר מחזיקה ואוכלת בייביביס, יש בטעמים רגיל, גזר ובננה (בנוסף לירקות ופירות מעונים) להשיג בסופרפארם. 
אני עדיין התזונה העיקרית שלה. 

חרדת נטישה - איווה מזהה פרצופים וכבר לא מחייכת לכולם. היא גם לוקחת קשה את זה שאני נעלמת לה, כי מבחינתה זה לתמיד (שווה פוסט נפרד). לפעמים היא מוכנה בכל זאת להסתפק בתחליפים - אבאל'ה ואמא שלי.

דיבורים פה - קישקושיאדה :) אמילי מדברת איתנו, לה ברור מה היא אומרת, לנו קצת פחות. היא משלבת כל מיני דה-בה-אה-גה בחמידות רבה. אנחנו מנסים לתקשר חזרה. לפעמים גם נפלטת צרחה מרשימה שלא ברור איך יצור כל כך קטן מסוג להפיק אותה ונראה שהיא בעצמה מופתעת ממה שיצא, ניסויים במיתרי הקול.

בפינת השמאלית למעלה אפשר לראות את יד שמאל שלי (ימין מצלמת) בכוננות נפילה.

כתבתי בכותרת שיש תמונה (עוזר לי לחפש אותן אחרת, אבל כדי שלא תתאכזבו הכנתי אותכם שהיא מאחור).

למרות שזה פוסט איווה אפשר גם עדכוני קצת אמילי

אמילי פאקינג קוראת וכותבת, זה מדהים :)

היא קוראת (לאט ובקול) גם את התרגום (כשמקפיאים בפאוז את התמונה), אפשר לכתוב לה דברים והיא גם כותבת לנו. הדבר הזה פשוט נהדר.

לאמילי יש עוד זוג משקפיים - זה כבר הרביעי... (לזוגות האחרים שלום, היא פשוט אוהבת לגוון ולהחליף בינהם) הם מאוד יפים ואני שמחה על זה שהיא רואה בהם אביזר אופנתי ואפילו שאלה אותי למה אין לי משקפיים ליופי... 

[זה שהיא בוחרת דברים מיוחדים (וטוב שכך) חצי מסגרת ואני מתעקשת על עדשות דקות למרות הצילינדר (כי ככה) מעלים את המחיר למעל ל-1000 ש"ח לזוג... ], אני שמחה שאנחנו יכולים להרשות את זה לעצמנו.

מכיוון שאמילי כבר גדולה (פא*ינג כיתה א') אז אני מרגישה לא נוח לשתף בפרטים עליה. אני יודעת שהיא תכעס עלי אם תדע שסיפרתי דברים. אז רוב הפוסטים יהיו על איווה (בת שלושה וחצי חודשים ועוד לא כועסת עלי).

אז בלי לפרט יותר מדי רק אספר שאמילי גילתה שיותר קל אם לא נדע על דברים מסויימים ואז לא נכעס בגללם או שמדי פעם היא מרגישה שהסיפור שלה לא מעניין מספיק ומרגישה צורך לתבל אותו בפרטים מומצאים. 

אנחנו כמו בעונשים בצבא על סירוב פקודה אומרים שאנחנו יותר כועסים על זה שלא סיפרה מאשר על מה שעשתה.

מקדישה לה באהבה את השיר הזה - ששמענו בסדרה "שקר לי".

http://www.youtube.com/watch?v=TblCwn-g6lU

לכו להקשיב לשיר, אני ממש לא זוכרת איך מטמיעים סרטון בבלוג.

אההההההההההההההה

אני לא מאמינה שמחר אמילי עולה לכיתה א' ומודה לאחותה שבבטן שלא עושה לנו הפתעות (יש עוד זמן תרגעו). מרפי תראה, ציפור!

כולנו מתרגשים המון.

אני מקוה שבית הספר מוכן...

רק היום קנינו את הדברים... להגנתנו יאמר שחשבנו שסבא וסבתא שלה ירצו לקנות את הדברים איתה, אבל זה לא הסתדר.

וגם רק בשבוע שעבר קנינו דברים לתיק לחדר לידה (אהההההה כבר אמרתי?)...