משחקים באבא ואמא

בזמן שהתלוננתי כאן על כל מה שאני לא מצליחה לעשות והדאגתי אתכם (תוך התעלמות מכל הדברים הטובים שיש לנו פה). 

איווה גדלה ועושה מיליון דברים - אנחנו גאים :-)

מתהפכת - חדשות יום אתמול. בטן-גב וחזרה חופשי והתקדמה ככה לאן שבה לה. מושיטה יד ומושכת אליה את חפץ היעד ואז מסתובבת אל הבטן כשהוא בידיים שלה, להמשך חקירה (וטעימה).

זחילה - היה לנו בערך יום אחד של זחילת תולעת לאחור, הקטנה הבינה שזה לא מקדם אותה ואחרי שהשתלטה על עניין העמידת שש, היא כבר מתקדמת יפה מדי אל מה שהיא מחליטה שהיא רוצה.

מתיישבת - אחרי שלב ביניים של חצי ישיבה שני קוראת לו Draw me like one of your french girls

עמידה - כן! היא בת שישה חודשים וקצת והעקשנית הקטנה מושכת את עצמה, עם שלב ביניים של לעמוד על הברכיים ואח"כ עמידת שפאגט - תוך שהיא מחזיקה בדברים ומעקים ולומדת בדרך הקשה שזה לא רעיון טוב לעזוב את שתי הידיים וגם שיש חפצים שאי אפשר לסמוך עליהם שיחזיקו אותה (תיקים לדוגמא). ראו תמונה

לא ברור לי לאן היא ממהרת...

גם בחזית המוצקים יש התקדמות, איווה כבר מחזיקה ואוכלת בייביביס, יש בטעמים רגיל, גזר ובננה (בנוסף לירקות ופירות מעונים) להשיג בסופרפארם. 
אני עדיין התזונה העיקרית שלה. 

חרדת נטישה - איווה מזהה פרצופים וכבר לא מחייכת לכולם. היא גם לוקחת קשה את זה שאני נעלמת לה, כי מבחינתה זה לתמיד (שווה פוסט נפרד). לפעמים היא מוכנה בכל זאת להסתפק בתחליפים - אבאל'ה ואמא שלי.

דיבורים פה - קישקושיאדה :) אמילי מדברת איתנו, לה ברור מה היא אומרת, לנו קצת פחות. היא משלבת כל מיני דה-בה-אה-גה בחמידות רבה. אנחנו מנסים לתקשר חזרה. לפעמים גם נפלטת צרחה מרשימה שלא ברור איך יצור כל כך קטן מסוג להפיק אותה ונראה שהיא בעצמה מופתעת ממה שיצא, ניסויים במיתרי הקול.

בפינת השמאלית למעלה אפשר לראות את יד שמאל שלי (ימין מצלמת) בכוננות נפילה.

כתבתי בכותרת שיש תמונה (עוזר לי לחפש אותן אחרת, אבל כדי שלא תתאכזבו הכנתי אותכם שהיא מאחור).

למרות שזה פוסט איווה אפשר גם עדכוני קצת אמילי

אמילי פאקינג קוראת וכותבת, זה מדהים :)

היא קוראת (לאט ובקול) גם את התרגום (כשמקפיאים בפאוז את התמונה), אפשר לכתוב לה דברים והיא גם כותבת לנו. הדבר הזה פשוט נהדר.

לאמילי יש עוד זוג משקפיים - זה כבר הרביעי... (לזוגות האחרים שלום, היא פשוט אוהבת לגוון ולהחליף בינהם) הם מאוד יפים ואני שמחה על זה שהיא רואה בהם אביזר אופנתי ואפילו שאלה אותי למה אין לי משקפיים ליופי... 

[זה שהיא בוחרת דברים מיוחדים (וטוב שכך) חצי מסגרת ואני מתעקשת על עדשות דקות למרות הצילינדר (כי ככה) מעלים את המחיר למעל ל-1000 ש"ח לזוג... ], אני שמחה שאנחנו יכולים להרשות את זה לעצמנו.

לבקשת העם (היי יעל)

אחרי הבדיקה אצל הרופא, חזרנו אל האופטומטריסט, התלבטנו אם ללכת לאחת מרשתות האופטיקה לילדים בגלל ששם אמור להיות מבחר גדול יותר, אבל האופטומטריסט השאיר עלינו רושם מצויין ומקצועי אז החלטנו לחזור אליו ורק אם לא נמצא משהו שימצא חן בעיניה נלך למקום אחר.

זה הזוג שהיא בחרה, הן באמת יפות (תוצרת חברה לונדונית שאלטון ג'ון קונה אצלם :) )

אלה משקפיים ממנקה מקטרות שהכנו למסיבת משקפיים בגן, שבדיעבד היתה צנועה יותר ממה שהיה לאמילי בראש (לא היו צנחנים ממטוסים ולא זיקוקי דינור) אבל כן חולקו משקפי פלסטיק מכל מיני סוגים, חטיף שדומה למשקף (נו, העוגיות המגולגלות האלה), צוירו משקפיים לבלונים ובעיקר דיברו על זה (משקפיים זה לא משחק) ואמילי היתה מרוצה וגאה.

בהנחיות למסיבה אמילי דרשה בפירוש גם משקפיים עם שפם, עברתי כמה חנויות עד שמצאתי שישה זוגות כאלה.

לאמילי היה חשוב שיהיו משקפיים של נסיכות (אלא מה), אז היא ציירה נסיכה/ילדה על דף A4 עם עולם (חשוב לה שיהיה להם אדמה, שמיים ושמש) במחשב הקטנתי והקטנתי עוד והכנסתי לעיגול וזאת התוצאה, הודבק בדבק דו"צ דק ועל זה שמתי סלוטייפ כדי שגם יחזיק מעמד קצת. 

הכי חשוב היא היתה מרוצה.

בימים הראשונים של ההסתגלות למשקפיים, אמילי הורידה אותם די הרבה, נתנה להם מנוחה ממנה בנרתיק שלהם, לא רציתי להכנס איתה למריבות על זה שהמשקפיים לא יהיו הדבר הזה שחייבים (למרות שכן חייבים) וכן הסברנו לה שחשוב שתשים אותם כדי לחזק את העיניים שלה. כשהיא הייתה מורידה אותם הייתי שואלת אותה לכמה זמן היא (או הם) צריכה הפסקה ומזכירה לה כשהזמן נגמר.

עכשיו היא איתם ממש כל הזמן.

אמילי מספרת שבגלל המשקפיים עכשיו כשהיא מורידה אותם היא רואה מטושטש, ניסינו להסביר שגם קודם ראתה מטושטש ופשוט לא ידעה את זה, אבל לא נראה שההסבר שלנו התקבל.

אנחנו צריכים לדאוג לעוד זוג ספייר.

אז... איפה היינו

הבטחתי לכם המון פוסטים על המשקפיים, כבר התרגלנו אליהן כולנו.

בבדיקה אצל הרופא אמילי התנהגה מאוד יפה ושיתפה פעולה.

אחרי בדיקה ראשונית הוא שלח אותנו לאחות שתשים לה טיפות עיניים מרחיבות אישונים (אטרופין?) אמילי היתה גיבורה, גם בפעם השנייה אחרי לא זוכרת כמה דקות כשהיה צריך לשים עוד טיפות.

חזרנו לרופא עם אישונים מורחבים (האור הציק לה מין הסתם) אם היו לה משקפי שמש והיינו חושבים על זה היה כדאי שנביא אותן (אבל אין ולא הבאנו).

הוא שם לה מן משקף כזה שיש בו מקום לשים כל מיני סוגים של עדשות שהוא הוציא מקופסת עדשות שנראה שהיתה של סב סבו, ונתן לנו מרשם לאופטומטריסט. 

עוד חצי שנה עוד בדיקה לראות מה המצב. 

וזהו בעצם.

עוד פוסטים בהמשך מתישהו, איכשהו

זה התחיל בזה שעשו לילדים בגן בדיקת עיניים (מטיפת חלב), אחר כך קיבלנו פתק שאומר שהיא צריכה להיבדק אצל רופא.
אמממ... היינו בטוחים שיש כאן אי הבנה שאמילי לא הבינה מה רוצים ממנה, היא הרי לא ממצמצת, לא מתלוננת על טשטוש ולא נתקעת בקירות.
 

קבעתי תור לרופאת עיניים שמסתבר שמקבלת רק ממכבי ומאוחדת ואנחנו בכלל בכללית ואת זה גילינו אחרי שחיכינו בתור ביום חם ובכלל הרופאה הזו היתה מלחיצה ואנטיפא(ס)טית.

אבאל'ה לקח במיוחד חצי יום חופש מהעבודה (הוא נדיר במחוזותינו) זכרתי שליד המשרד של הרופאה (שקרוב לעבודה שלי) יש אופטומטריסט שאני מכירה מהעבודה. נכנסנו אליו, הוא בדק אותה במקצועיות ויסודיות והיה מאוד נחמד. אמילי די שיתפה פעולה ואז הוא פנה אלינו ופסק שהיא בטוח צריכה משקפיים, הופתענו (או לפחות הופתעתי) לאמילי יש צילינדר שזה אומר משהו במבנה העין (לאבאל'ה יש משקפיים). הוא אמר שלילדים חייבים גם בדיקה של רופא עיניים כדי להתאים להם משקפיים, המליץ לנו על מישהו ונתן לה הפנייה עם תוצאות הבדיקה שלו.

בהתחלה אמילי אמרה לנו שהיא לא מוכנה לשים משקפיים. לא נכנסתי איתה לויכוח על זה, הבנתי שהיא צריכה זמן להסתגל לרעיון. אחרי כמה זמן היא אמרה לי שהיא תשים את המשקפיים רק על הבובות שלה (לפחות ברור לה שכן יהיו משקפיים). יום אחד ברכב היא אמרה לי שהיא רוצה עדשות מגע (כמו שיש לדודל'ה שלה, אח של אבאל'ה) מה-את-אומרת, אבל לא פסלתי את הרעיון שלה לחלוטין וקראתי באינטרט שזה דווקא לא נורא ויש ילדים שעדשות כן מתאימות להם אבל גדולים יותר מאמילי, לפחות בגיל 8.

תחזית לפוסטים הבאים (עם תמונות):
הבדיקה אצל הרופא עיניים
קניית המשקפיים
מסיבת משקפיים בגן 
(דברים שהיו ועדיין לא מצאתי זמן וכח לעדכן כאן)