משחקים באבא ואמא

The Enablers

(או בעברית ה-מאפשרים)
 

קבוצה (סודית למחצה) של גיבורי על - שמשגיחים ו/או מחזיקים את איווה בזמן שאני עושה דברים בשתי ידיים כמו בן-אדם אמיתי.

המאפשרים מסמסים או מתקשרים לתאם זמן הגעה ומופיעים על מפתן הדלת שלנו :)
לפני שהם מבינים מה קרה הם מוצאים את עצמם עם תינוקת בידיים ורואים אותי עושה תנועות של אווירון ורצה ברחבי הבית (באמת!).

ואז מבולבלת ומסוחררת מהחופש שניתן לי ומנסה לחשוב מה אני רוצה/צריכה לעשות עכשיו.

הדברים שאני לא יכולה לעשות כשאני עם איווה מתחלקים לכמה קבוצות -

דברים מלוכלכים - כמו להחליף חול לחתולים

דברים מסוכנים - לקצץ שיחים מגזמה, פטישים, מסורים, וכו

דברים שצריך בשבילם שתי ידיים - להזיז דברים

דברים שדורשים ריכוז ושאי אפשר לעשות תוך השגחה על תינוקת

עוד כל מיני

המאפשרים - עשרת הגדולים (רשימה חלקית)

[אחרי פרסום פוסטי בקשת עזרה אכן יש שיפור והיתה הענות - תודה חברים!]

אבאל'ה - מנהיג המאפשרים, יכול לזקוף לזכותו את רוב הדברים שאני עושה בערבים ובסופי שבוע.

אמא שלי - משחררת אותי לכמה משמרות בעבודה.

(לפי סדר הא-ב אקראי)

LP 

Zany

Morin 

גימל והצביץ

מקוה שלא פספסתי עוד... 

אנחנו צריכים לוגו ותמונה שלכם הולכים בסלואו-מואשיין הרחק מהפיצוץ ברקע :)

הפוסט הזה מתבשל בטיוטא כבר המון זמן...

אצלנו הכל בסדר, אחרי שאמילי נולדה די הלכתי לאיבוד - לא אכלתי, לא ישנתי, לא התקלחתי הכל היה בליל של הנקה ותנומות קצרצרות - אנחנו מנסים ללמוד מהטעויות ולשמור על שפיות וכרגע נראה שמצבנו כבר הרבה יותר טוב. אני שבעה, נקייה ואפילו ישנה מקוטע אבל לא רע בכלל (מרפי תראה ציפור) הקטנה מדהימה! תמורה מלאה לכספנו :-)

אם יש משהו שמעניין אתכם תגיבו ואני אכתוב על זה.

יהיה גם פוסט על השם שלה (שלא יפורסם בבלוג) עד אז הכינוי האינטרנטי של העוברית ליה הוא בייבי איווה (כמו מ wall-E)

יש לי עוד מה להגיד על ההריון ולהוציא מהמערכת, אז אני ארכז הכל בפוסט נפרד שיתארך מדי פעם.

שנה טובה, המון בריאות אושר ומזל לכולנו :)

באחד הימים השבוע (עבר עלי כזה שבוע מבולגן שאני לא מצליחה לשחזר בכלל איזה יום זה היה, לא שזה משנה משהו), בכל אופן, הגענו מוקדם יחסית לגן והגננת תפסה אותי (כששילמתי עבור התמונות לצלמת שתגיע בפורים) וסיפרה לי שאמילי שולטת יפה מאוד בסיפור של מגילת אסתר, אומרת לפני כולם על איזה דמות מדובר "ושתי!" מתקנת אותה כשהיא מתבלבלת כדי לבדוק עירנות וכו'.

הגננת פנתה אל אמילי ואמרה לה "איך את יודעת את כל זה"

אמילי, בלי להתבלבל, שמה יד על המותן ואמרה "פשוט, יש לי את זה" (קשה להעביר טון דיבור בכתב)

מה-את-אומרת!!!!... זה היה חמוד ומשעשע אבל... הסתכלתי עליה ה-מו-מה. 

או-קייייי, נגיד שאני חושבת שבטחון עצמי גבוה זה יופי, אבל לחצות ככה את הגבול לארץ השחצנות, עוד אין לה מטר בגובה וכבר היא צריכה מריצה כדי לסחוב את האגו שלה? (זה מגיע מהצד שלו :) )

חשבתי שכדאי לשפוך עליה מים ולצנן את מה שקורה כאן. נכון שלעיתים אבאל'ה ואני מחמיאים לעצמנו (כי אם לא אנחנו מי יחמיא לנו) אבל, קצת הגזימה הקטנה, לא?

בלילה, לפני שהלכה לישון אמילי נגשה אלי וסיפרה לי שלאסתר המלכה קראו קודם הדסה, "יפה" התרשמתי מהידע
והיא אמרה לי "פשוט יש לי את זה, את הדיסק של הופ פורים, הם מסבירים שם הכל."

נשפכתי מצחוק!

אני אפילו לא מנסה לעשות אמבדד, מי שרוצה שילך לראות את הסרטון

http://www.youtube.com/watch?v=_QiIMN4BNoY

אבאל'ה עובד עכשיו קשה על הפרוייקט הבא - רגעים מחיי בישראל

לעשות משהו כדי שנראה פחות רע בעיני העולם

http://www.bitsofisrael.com/

נשמח אם תשתתפו.

אתם יכולים להציץ שם גם בסרטונים שלנו :)

עד שפיניתי כמה דקות לכתוב פוסט.

אחרי שסיימתי ולחצתי על שמור - ישרא מודיע לי שאני לא מחוברת והעלים את מה שרשמתי.

ישרא תחנק.

נו באמת!

אבל אתם לא אשמים.

אז אני מקלידה מהתחלה.

תחת מחאה!

(כתבתי תחת P:  )

אמילי מעריצה את הילדים ממשמרות הזה"ב (בטיחות בדרכים) הילדים במעבר החציה עם המשרוקיות והמוטות עם שלטי העצור בקצה, אלה שעוצרים את הרכבים כדי שהילדים יוכלו לעבור בדרך לבית הספר.

היא מתארגנת מהר (י-ח-ס-י-ת) כדי להספיק לפגוש אותם (הם שם עד שמונה) לפעמים אנחנו תופסים אותם בשניה האחרונה כשנשארים רק בכביש אחד מתוך שלושת הכבישים שהם נמצאים בהם. אגב, אם היא מתארגנת באמת מהר אז אני מסכימה שאחד הכלבים ילווה אותה :)

היום בבוקר אמילי ביקשה לעזור להם, הם היו מקסימים ביותר! שמו עליה את האפוד הזוהר ונתנו לה להחזיק את המקל-שלט כששניים מהם עומדים לידה, אחד בכל צד שלה (אני על המדרכה) וירדו איתה לכביש וחזרה למדרכה.

היא הייתה כל כך גאה בעצמה ועמדה זקופה ומתוחה. אחרי שהורידה את האפוד קיפצצה בשמחה ואמרה לי "אמרתי לך שאני יכולה" למרות שאף פעם לא אמרתי לה שהיא לא יכולה.

היה חמוווודדדדד המון

-

משום מה לא לקחתי איתי את הטלפון אז אין תיעוד מצולם.