משחקים באבא ואמא

כל המוח שלי טרוד עכשיו בחתולה שלנו שמאוד חולה ומאושפזת כרגע, לא ברור יש לה. יש צורך בהחזקת אצבעות מאסיבית.

הפוסט הזה בטח מעייף לקריאה, היה מתיש ביותר ממש לעבור את כל זה. אתם באמת לא חייבים לעשות את זה לעצמכם. אני כותבת את הפוסט למען הסדר הטוב וגם לסדר לעצמי מה לעזאזל היה כאן השבוע. דמיינו שזה פורסם פוסט כל יום או משהו...

סקירה מקוצררת של השבוע המשוגע הזה -

ביום ראשון בצהריים היה לנו (אבאל'ה הצליח להגיע מהעבודה בזמן לבדיקה) אולטסאונד פרקי ירכיים, הרופא היה מאוד נחמד והכל אצלנו תקין.

אחרי זה המשכנו לבדיקת עיניים של גיל חודשיים, הרופא שם לאיווה טיפות עיניים מרחיבות אישונים ובדק אותה אחרי 20 דקות הכל תקין.

אבאל'ה, אמילי ואיווה הגיעו הביתה וחברה של אמילי הגיעה אלינו, אני יצאתי להביא הפתעות ליומולדת של אמילי בביה"ס, נסעתי ונסעתי ובעיקר חיפשתי חניה, היה קשה לי להחליט מה מתאים ומה ילדותי, קניתי מה שנראה לי וחזרתי (סקטבורדים קטנים, פנקסים, בובות מחזיק מפתחות, מחקים בצורת ברווז אמבטיה קטן ולא זוכרת מה עוד) לקח לי המון זמן ואבאל'ה הפשיר חלב והאכיל את איווה מהבקבוק בפעם השניה, היא חיסלה 120 סמ"ק.

בערב אחד החתולים שלשל לנו על המיטה :/ מכיוון שיש לנו שלושה קשה לדעת מי זה היה, החלטתי לקחת את הפרוותי הנוח קודם לבדיקה רק כי זה קל יותר ואם זה לא הוא להמשיך ולצמצם את רשימת החשודים.

ביום שני בבוקר היה לנו אולטרסאונד דרכי השתן בגלל שבסקירת מערכות מצאו לאיווה "כליה מאספת כפולה" גם כאן הרופאה לא התרגשה ממה שראתה וטוב שכך. בדיקה נוספת בגיל שנה. נסענו להביא לאמילי את ההפתעות ששכחה לקחת איתה לביה"ס ומשם לקחתי את אבאל'ה למוסך שבו הרכב שלי בתיקון ואז לקחתי את האייפון להחלפת המסך שנסדק, הסתובבתי עם איווה שעה וכשחזרתי הם עוד לא סיימו אז חזרתי הביתה.

מכאן היום הזה המשיך בסחרור כשראיתי שמצאתי את אחת החתולות יושבת במסכנות באמבטיה, הדבר הבא שקרה זה שהכנסתי אותה לכלוב נשיאה, ביום רגיל אין סיכוי שהיא היתה נותנת לי לעשות את זה, אז הבנתי שמשהו ממש לא בסדר. לקחתי אותה לוטרינר והשארתי אותה בכלוב שם, לא רציתי לטרטר אותה בכל המקומות שהמשכתי אליהם - נסעתי אל אמא שלי, לקחת את הטלפון, לביה"ס לקחת את אמילי, אספנו אותה הביתה עם חברה (אחרת), האכלתי את איווה בבית וחזרתי לוטרינר (אמא שלי נשארה עם אמילי והחברה אצלנו בבית) הוטרינר בדק את החתולה ונתן לה אנטיביוטיקה חזקה (ארוכת טווח), היה לה חום גוף נמוך וכנראה (גם) בעיה בדרכי השתן. החזרתי את החתולה הביתה והתכוונתי להחזיר את החברה הביתה, אמילי החליטה להישאר לישון שם... ההורים של החברה הסכימו (בדיוק אחותה של החברה ישנה אצל חברה שלה, מישהו מצליח לעקוב בכלל) השארתי את אמילי ונסעתי עם איווה להחזיר את אמא שלי הביתה, והייתי אמורה לחזור לבית החברה עם דברים לאמילי ללילה, כל זה התיש אותי מאוד ביקשתי מאבאל'ה לחזור קצת יותר מוקדם כי נגמר לי הכוח.

אבאל'ה כמעט הגיע הביתה והרכב נתקע (בדיוק חזר מתיקון...) איווה ואני יצאנו (בטח שכחתם שיום שני היה היום הגשום הזה) לעזור לו להתניע, התקשרתי לאמא של החברה וביקשתי מאמילי שתסתדר בלי דברים מהבית (היא ביקשה שנביא לה בובת כלבה), הגענו הביתה מותשים, בערך בעשר היתה "החזרה" אמילי לא רצתה לישון שם, שמחתי שהיא חוזרת, התגעגעתי אליה. אבאל'ה נסע כעוס ועייף לקחת אותה, הוא לא מצא חניה ואמילי בנתיים נרדמה שם על הספה.

ביום שלישי בבוקר הגעתי עם איווה לטיפת חלב לבדיקת רופאה שני חיסונים בזריקה (אחד בכל רגל) וחיסון לרוטה בתרחיף לפה שהתקבל בגועל רב והשתנקויות מצידה של איווה. היינו גיבורות. 

בבית ראיתי שמצב החתולה לא משתפר, למרות שהשארתי אותה על סדין חשמלי בחדר עם מזגן על חימום, היא לא אכלה ולא הצליחה לשתות. בצהריים כשנכסתי לראות מה שלומה ראיתי שהיא שוכבת על הצד הייתי בטוחה שזהו, אבל היא עדיין נשמה, שמתי אותה מיד בכלוב ונסעתי עם איווה לוטרינר. 

המצב שלה היה מאוד קשה, חום גוף נמוך מאוד, לחץ הדם נמוך ואי אפשר היה לקחת דם לבדיקה או לתפוס וריד לעירוי, היא היתה חלשה מאוד ועצם העובדה שנתנה לנו לעשות הכל אומרת כמה חמור המצב. עדכנתי את אבאל'ה שעזב הכל וחזר מהעבודה כדי לקחת את איווה ממני ולהמשיך לאסוף את אמילי מביה"ס במקומי. 

כשחזר נסענו כולנו לסניף אחר של המרפאה כדי לאשפז את החתולה, שם יוכלו לדאוג לה לחימום ועירוי ולכל מה שצריך, היה כל כך קשה להשאיר אותה שם. ברקע תוסיפו את זה שאיווה רצתה לאכול הרבה והיתה קצת חמה, כנראה בגלל החיסונים :|

ביום רביעי בבוקר התקשרתי ביד רועדת למרפאה לשאול מה שלומה, המצב עדיין קשה, אין שיפור (אבל היא עדיין איתנו וזה גם אומר שלפחות אין הרעה). ההורים שלו אספו בצהריים את אמילי מביה"ס והסתובבו איתה, הם קנו לנו נדנדה משוכללת לאיווה (היא שם עכשיו, זה מה שמאפשר לי להקליד את הפוסט יותר פרטים מתישהו) במקום שנסתובב איתה במנשא או על הידיים כל היום. כשאמילי חזרה יצאנו יחד לבקר את החתולה באישפוז, היא לא נראתה טוב, רק שכבה שם. היה חשוב לי שתדע שאנחנו עדיין בסביבה, שלא תוותר, הבאנו לה גם את האוכל שלה מהבית אולי זה יעודד אותה לחזור לאכול. 

היום בבוקר אחרי הטלפון המלחיץ למרפאה ואנחת הרווחה שהיא עוד פה אבל עדיין שיפור לקחתי את אבאל'ה ליום חשוב בעבודה שלו, ונסעתי עם איווה אל המרפאה להזכיר לחתולה שעוד אוהבים אותה ולהציע לה פסטרמה שאי אפשר לסרב לה. 

היא לא אכלה אבל כן נסתה לקום, היא גם התנגדה לרופא מה שמאוד עודד אותי ואז התמוטטה מהמאמץ. היא חייבת מנוחה כדי להתאושש.

נאחזתי בכל דבר חיובי שאולי היה שם, כמו שאם המצב היה אבוד לגמרי היו אומרים לי. השארתי אותה ונסעתי הביתה.

אני יודעת שבקנה מידה גדול והמלחמה ברקע אלה צרות של עשירים, אבל אני דואגת מאוד ורוצה את החתולה שלי בחזרה בבית.

נתחיל בלהגיד שהכל בסדר.

כותבת בקיצור נמרץ (אבל עדיין יצא ארוך) כי תיכף הקטנה תרצה שנסתובב בבית.

ביום חמישי בערב איווה קיבלה מכה בראש (בצד שמאל) מהדלת, היא קצת בכתה אבל נרגעה די מהר והתנהגה כרגיל. אחרי כשעתיים היא הקיאה אחרי האוכל, היא לפעמים פולטת אבל זה היה יותר מפליטה רגילה היא פשוט פתחה את הפה והמון חלב נשפך החוצה :/

אנחנו מאוד נגד להגיע עם תינוקת בת חודש לבית חולים שורץ חיידקים עמידים.

<הפסקת הקלדה לטובת הסתובבות עם איווה>

הרופאה היתה נחמדה וסיפרה לנו בעדינות שאנחנו צריכים להישאר עד הבוקר להשגחה ("כן, תתבאסו תתבאסו"), שבגיל כזה עם פגיעת ראש הם חייבים לפי החוק לאשפז :(

כשהיא יצאה אבאל'ה ואני הסכמנו שנחתום על איזה טפסי שחרור שהם רוצים ונחזור הביתה (אנחנו גרים די קרוב לביה"ח), אבל כשחזרה היא אמרה שאנחנו חייבים להישאר לפי החוק (עכשיו שאני חושבת על זה, איך בעצם היא היתה עוצרת אותנו? אם תלכו יבוא שוטר?). שיתפנו אותה בזה שאנחנו מודאגים ממה שאפשר לתפוס בביה"ח והיא אמרה שנהיה במחלקת כירורגית ילדים.
<עוד הפסקה ארוכה בהקלדה>

אבאל'ה חזר הביתה להיות עם אמילי (הקפצנו את אחיו שבא עם זוג חברים להיות איתה כשאנחנו בביה"ח, היא נרדמה לפני שהגיעו) ואני נשארתי עם איווה ללילה (ומיכלי האוכל הניידים שמחוברים אלי), הלילה ארוך במיוחד, איווה קמה כל 3 שעות לאכול ולבדיקות. מיותר לציין שהיה ממש קשה להרדם שם, היא כזו פיצית, גם במיטה הקטנה (יחסית לשל גדולים) מחוברת למכשיר שעוקב אחרי הדופק ומצפצף במלחיצות כשהיא זזה לא לטעמו.
היה מאוד קשה להרדם עם כל הלחץ, הרעש, האור וזה שהגיע אלינו שותף מתבגר גדול וכואב (שמסתיר סיפור לא פשוט ומעניין). בערך ב-03:00 לפנות בוקר האחות ריחמה עלינו וניתקה את המכשיר שחובר בפלסטר לאצבע של אמילי והניחה לה להרדם מכורבלת ומחובקת עלי, אישרתי לה שאני עושה מוניטורינג ומשגיחה שהיא בסדר במקום המכשירים.

אין ספק שלהעביר לילה בבית חולים נותן פרופרציות לדברים...

בבוקר כשציפיתי שהרופא יגיד שאנחנו יכולות ללכת הביתה, אבל הרופא אמר שהוא צריך להשאיר אותנו להשגחה ל-24 שעות (הרופאה שקיבלה אותנו אמרה רק עד הבוקר, מעניין אם לא ידעה או הבינה שאין סיכוי שנסכים לזה) בגלל שזה יום שישי הוא קיצר לנו על התנהגות טובה לעד 15:00.
אבאל'ה דאג להעמיס את אמילי על ההסעה, להוציא את הכלבים והגיע אלינו, הזמן זז לאט לאט... בשלב מסויים שמענו את הרופאה אומרת למתבגר שלא משתף פעולה מעבר לוילון שהיא צריכה לקחת לו שוב דם כי יש לו חיידק בדם, זה גרם לאוזניים שלנו לסמור - איזה חוסר אחריות לשים אותו בחדר ליד תינוקת בת חודש! יצאנו עם איווה מהחדר ואבאל'ה דרש מהאחות להעביר אותנו, היא נסתה להרגיע אותנו שזה לא מדבק, אה כן? באמת אז מאיפה הוא קיבל את זה? (אולי היא התכוונה ללא נישא באוויר)
השותפה שלנו לחדר החדש היתה גם היא עם פעוט שנפל מהמיטה וקיבל מכה בראש :/

אחרי עוד זמן שלא זז, ניסיתי לישון עוד קצת זה היה מעייף, האחות שחררה אותנו קצת לפני הזמן, התקפלנו ויצאנו הביתה תוך שניות.

בבית שחררנו את אבא שלו שלקח את אמילי מביה"ס והכין איתה עוגיות, זה היה טוב בשביל שניהם הזמן איכות הזה. בבית כולנו התקלחנו, זרקנו את כל הבגדים לכביסה וחזרה לשגרה, בואו לא נעשה את זה יותר.

5

האור האדום זה ממה שבודק דופק ומחובר לאצבע

-

הפוסט הזה מזכיר לי שנראה לי שבסוף לא סיימתי לכתוב ולא פרסמתי על הפעמים שהיינו עם אמילי בביה"ח כשנפלה ופתחה קלות את הסנטר ורצה לתוך שולחן מתכת בעבודה שלי ופתחה קלות את המצח, היא הודבקה בשתי הפעמים והיתה גיבורה.

חשבתי שאחרי שנספר לכם על ההריון אני אציף אותו בתלונות יומיות, אבל איכשהו אני לא מגיעה לזה.

בשבוע שעבר עשינו אולטרסאונד הערכת משקל והרופאה (מעקב הריון בוולפסון) אמרה שהקטנה קצת גדולה, 1920 גרם (שבוע 31+3) מה ששם אותה באחוזון ה-90...

בדיקה בבלוג העלתה שגם אמילי (אז פו"צ) שקלה אפילו יותר, זה די מרגיע.

מכיוון שהחשש הוא לסכרת הריון ובהעמסת סוכר של 50 התוצאה שלי היתה גבולית אז אני אצטרך לעשות מועד ב', בדיקה נוספת של 100.

בעעע... זה אומר בדיקת דם, שתיית האיכס ועוד שתי בדיקות (אני חושבת) כעבור שעה ושעתיים.

בשבוע שעבר, בבוקר לפני שיצאנו לרופאה בוולפסון עברתי על הניירת וגיליתי שלאחת ההפניות חסר טופס 17 ו/או אישור התחייבות למישהו. אז אחרי ששמנו את אמילי בהגן נסענו למרפאת נשים, בדרך חשבתי איך אני מסבירה מהר לפקידה שאנחנו ממהרים ואיזה אישור אני צריכה ממנה...
[Buttercup is gonna marry Humperdink in half an hour]
להפתעתי זה עבר חלק ובמהירות.

מה שלא הפריע להם לטרטר את אבאל'ה בבית חולים אל נציג קופ"ח כדי לקבל את הטופסיאדה שצריך בשביל האולטרסאונד (לא ידעתי שצריך). הם התכוונו להכניס אותי לאולטרסאונד לפני שחזר והתעקשתי לחכות לו, כי גם הוא רוצה להציץ עליה. האחות היתה קצת חסרת סבלנות ואז הוא הגיע.

מאז הפוסט הקודם הספקנו גם לבקר את רופא הנשים ושוב את ההמטולוג (לגמרי סיבוב הופעות) שהיה מאוד נחמד ואמר שאצטרך לקבל עירוי ברזל שבועי, הוא מכוון להמוגלובין 9 ומעלה ללידה, באופטימיות. הסברנו לו כמה אנחנו גרועים בבירוקרטיה והוא דאג שיתנו לי את העירוי במקום (במקרה מצאו את האמפלות שצריך, הם היו בטוחים שנגמר להם), היה לי כבר וונפלון בוריד מהבדיקה כשלוקחים כל פעם לפני שנכנסים אליו, אבאל'ה טורטר שוב אל נציגי הכללית בבית חולים כדי שימציאו אישור לקחת גם בדיקות משק ברזל באותה הדקירה.

השיעורי בית שלנו - לחזור לרכז ההריון שלנו, רופא נשים של הכללית שמספק לנו את ההפניות והטפסים לכל האחרים, שיתן לנו הפניה חזרה לרופאה בוולפסון וגם את ההמרשם/הפניה לעירויי ברזל השבועיים. לעירוי הברזל (הראשון ובכלל) מגיע פוסט משלו, עד אז אני רק אכתוב שביום העירוי אני מרגישה זוועה שזה לא יאמן, הגוף שלי בשוק ולא מבין מה נכנס אליו ואיך מתמודדים את זה, למחרת אני כבר מרגישה יחסית יותר טוב.

תשובות לשאלות בתגובות לפוסטים הקודמים:
שם הבטן של העוברית הוא ליה, אמילי בחרה לה את השם הזה. פוסט נפרד יוקדש לאיך סיפרנו לאמילי, היא מאוד רוצה ומצפה להגעת אחותה.
אנחנו מנסים להוריד לה את ההתלהבות שלא תתאכזב ומספרים לה שתינוקות לא עושים כלום חוץ מלבכות, לאכול, קקי ופיפי, שהם לא מבינים כלום וכאלה :)
היא מנסה לעזור לי, מביאה לי מים, מכינה לעצמה שוקו וכו'

החור הקטן בלב העוברית עוד לא נסגר בפעם האחרונה שבדקנו, השבוע יש לנו עוד בדיקה.

עוד נושא לפוסט (כאילו שחסר) זה שאני עוברת על הבלוג וקוראת את אני של לפני שש שנים (בערך) לפעמים די מקנא בה (בי) על כל הזמן הפנוי, תשומת הלב אבל לא על הנסיעות בפקקקים (עכשיו אנחנו גרים במרחק הליכה מאותה העבודה) אני גם עובדת הרבה פחות 3-4 משמרות בוקר בשבוע, אבל עובדת גם מהבית.

-

עקב מתקפת ספאם הפוסט נחסם לתגובות

מאיפה להתחיל... בסדר כרונולוגי? מעכשיו אחורה? נתחיל ונראה מה יוצא.

כל משפט זכאי לפוסט משלו, אולי בעתיד.

ההיי לייטס:

ההריון הזה לא קל מבחינה פיזית ורגשית, עליתי יותר במשקל (התחלתי יותר במשקל), הרגשתי חלשה עד חלשה מאוד, אין מה לדבר על שחייה והתעמלות :/ הבחילות וההקאות היו נוראות יותר (אפילו 5-6 פעמים ביום!).

הבירוקרטיה התישה אותנו, כל בדיקה מיוחדת הצריכה אישורים והפניות וטופס 17 ואישור התחייבות. לקבוע תור הצריך לשלוח הפניה בפקס ואז שולחים תוך 10 ימים את הזימון בדואר (כן, בד-ו-א-ר (לפחות לא עם יונה)). בקשת אישור לבדיקה התגלגלה במרפאת נשים קרוב לשלושה שבועות עד שמישהו טרח להציג אותה למנהל המרפאה (שאמור לאשר) והוא אמר שבכלל רופא המשפחה אמור לאשר את זה (קופת חולים כללית).
כל מיני תופעות הריון כמו כאבי גב, רגליים נפוחות (מסכנות צריכות לסחוב הרבה) ופריחה מגרדת שמטריפה אותי בלילות.

הרבה חולשה, הרבה חוסר אונים, הרבה לבד, אבאל'ה עובד ה-מון (מנסה לעבוד פחות אבל לא כל כך יוצא), וגם כשלא כיף לי (באנדרסטייטמנט) במקום לחפש חברה ולשתף יש לי נטייה להתחבא, להתחפר ולחכות שיעבור.

כותרות לפוסטים עתידיים (מנצלת את הפוסט הזה לסידור קלסר היריון, או להיפך)

שבוע 13+3 שקיפות עורפית (רופאה איומה שלא חזרנו אליה)

שבוע 15+3 סקירת מערכות (3D) כליה שמאל שני אגנים מחוברים.

שבוע 17+5 בדיקת דם תבחין משולש

שבוע 23+2 סקירת מערכות מורחבת, חשד ל-VSD שזה חור קטן בלב

שבוע 23+2 המטולוג בוולפסון

שבוע 25+2 הריון בר סיכון (בכלל לא שם מלחיץ) מעקב בוולפסון

שבוע 26+4 המוגלובין 7.4 (לבני אדם 12-16) שהביא ל-3 ימי אישפוז בוולפסון ועירוי ברזל.

שבוע 27~ אקו לב עובר בוולפסון

שבוע  28~ העמסת סוכר

שבוע 29+3 בדיקת דם מיוחדת jak2 mutatiom

שבוע 30+3 ייעוץ גנטי, דיקור מי שפיר פתע בוולפסון, 3 ימים מעצר בית בעקבותיו.
(המון בדיקות דם בינהם)
בהחלט הייתי צריכה את הפוסט הזה לתלונות ולעשות לי קצת סדר בראש.

יש לכם העדפות למה לספר קודם?

ואתמול יומולדת לי :)