משחקים באבא ואמא

אמילי נרדמה בעשרה לאחת שזה מצויין בעיקר בהשוואה לזה שהייתה נרדמת אחרי לילה לבן רק בשבע לפנות בוקר (ולפעמים גם זה לא) היא התעוררה בשלוש וחזרה לישון.

אבל הלילה הזה היה כל כך מבולגן.

שמעתי חתולים מיללים בחוץ ומשום מה חשבתי שהיא בוכה וזינקתי אליה.

אחר כך החתולים שבפנים הציקו לי כי רצו אוכל (הם קיבלו אוכל לפני שהלכתי לישון !)

התעוררתי המון פעמים, ישנתי כל כך רע ומצפה לי יום ארוך ועמוס היום.

אבל הכי מעיק היה החלום שלי. הוא עדיין לא התמוסס לי בראש ותחושת התסכול ממנו לא עוזבת אותי.

חלמתי שאני פוגשת את הנוכלת, עמירה, הברווז והפלפלון ישנו אצלן יום קודם או משהו ונוסעת איתן ועם אבאל'ה לאיזשהו כנס ענק וודסטוקי משהו כמו שהיה פסטיבל ערד באמפיתיאטרון. רציתי להצטלם עם אנשים שנראים כמו השחקנים מבאפי (ג'יילס, זאנדר).

בגלל הבדיקות הבטחוניות מבקשים ממני להעביר את אמילי בנפרד (אין הגיון בחלומות) ואז מאבדים אותה !

אני מחפשת אותה בין עשרות תינוקות, בטוחה לרגע שזו היא ואז מבינה שלא. מתארת אותה לאחיות ששומרות על התינוקות (כמו בשמירת חפצים) אומרת להם שיש לה המנגיומה (סימן זיהוי ענק, תחפשו FAQ בצד) ונותנים לי תינוקת אחרת עם המנגיומה מאורכת - לא אמילי, וגם אבאל'ה מבין שאבדו לנו אותה ודורש לדבר עם ההנהלה ושכולם יעזבו הכל ויחפשו אותה ואני מתרוצצת ומחפשת מוצאת את בגד ה"אם החיתול שלי גורם לטוסיק שלי להראות גדול" על תינוקת אחרת - הם אמרו לי שאני מלחיצה את האנשים שבאו להנות ואני אומרת שלא אכפת לי.

אני עומדת שם באמצע המשטח ופשוט מתחילה לצרוח הכי חזק שאני יכולה מתסכול שמישהו ישים לב שיש כאן בעייה ושימצאו לי אותה !

הם קוראים לאבטחה שמתחילים לירות בי (כן!) ואז אחת האחיות האלה נזכרת שראתה המנגיומה באיזור של התינוקות הרועשים (או משהו כזה) ואני מוצאת את אמילי שם עם ההנגיומה ונקודת החן על הגב ערומה עם מכשיר נוראי שסותם לה את הפה והיא נראת לי רזה וכבר עברו כמה שעות מאז שאכלה, מורידים לה את זה. אני מאכילה אותה ונרגעת שאנחנו יחד - אבאל'ה מגיע וקצת כועס שלא עדכנתי אותו שמצאתי אותה אבל שמח לראות אותה אצלי אז לא אכפת לו.

ודקה אחר זה פתאום היא שוב לא איתי ואני בוכה!

אההההההה

נראה לי שזה השלב שבו התעוררתי ורצתי לחדר שלה (מעבר לקיר) לראות אותה ישנה.

לקח לי כמה דקות להרגע.

(קישורים כשנחזור)

מספיק עם המאשינס בבלוג :) (אני והוא)

בימים האחרונים אני עייפה מאוד, כל הזמן. אני ישנה תחת כל עץ רענן לפני העבודה, אחרי העבודה בכל הזדמנות. נהיה לי קשה יותר בעבודה להתרוצץ, להתרכז... אני דוחה ומבטלת סידורים שקבעתי לעשות ובמקומם קובעת שינה ספונטנית, מחר יהיה יום חדש ובו יהיה לי כוח (Yeah right).

כשאני לא ישנה, בעבודה או בדרך ממנה, פעמיים בשבוע אני בבריכה איתו ובאימון בסטודיו-סי בלעדיו (אודיסאוס בגללך הפסקתי לכתוב דו-שבועי), הזמנתי שם כדור פיזיוטרפיה כבר לפני שבועיים, אבל הם בטעות מכרו אותו לאחרת, לא כעסתי כי זה משהו שאני יכולה לעשות בקלות עכשיו במצבי המבולבל וכמו שאני לא רוצה שיכעסו עלי, חוץ מזה שאני לא מהכועסות, גם כשצריך. השבוע הכדור שלי נגנב עם המשאית שלהם. כן.

בריכה זה כיף, קניתי בגד ים הריון ב-H&O זה כמו שמלת גופיה קצרצרה (יש דמיון קל לשמלת הבליטה) ומתחתיה מחובר בגד ים שלם המורכב מתחתון וחזייה המחוברים בבד גמיש בצבע גוף (כמו הלבשה תחתונה של זקנות). הייתי צריכה לחפש בכמה סניפים שלהם עד שמצאתי אותו.

קטע מוזר הוא שאני חולמת הרבה (לפחות פעמיים) שאני מסתובבת ברחוב ובכל מיני מקומות עם בגד ים ההריון שלי...

נחמד להשתכשך, כשאני שוחה על הגב הבטן בולטת - אני לוויתן קטן :) ביציאה מהמים אני פתאום נזכרת בכמה שאני כבדה, היפופוטם, ג'מוס... או כל חיית מים מאותגרת משקלית שתבחרו.

אתמול היה המפגש הרביעי של הקורס הכנה ללידה, זאת שאנחנו לא מחבבים בכלל לא הגיעה, הרבה לא הגיעו. כשהמדריכה ראתה אותנו, המאחרים הסידרתיים, היא הבינה שכנראה שמאוחר וכדאי שתתחיל בלי לחכות לכולם. היא לימדה אותנו איך לנשום, נקודת לחיצה לזירוז צירים ברגל, איפה לעסות בגב, בשוק (למטה) איזה תנועות לעשות עם האגן. את כל זה ועוד הוא למד ויודע כבר. לכן תפקד כע. מדריכה (teacher's pet), עבר בין הזוגות והסביר להם איפה ללחוץ, ניסה להסביר להם תהיה הגדרה טובה יותר, כי שיתוף הפעולה מצד הבעלים היה לא משהו. הוא הראה איפה ללחוץ והם הנהנו (תודה באמת...) ולא גילו נכונות לנסות בעצמם, גם אלה שניסו עשו מסאג' בגב התחתון כאילו הם עושים טובה, אין סיכוי שיעשו את זה כמו שצריך בזמן אמת. אני לעומת זאת מסודרת :)

אחר כך היא דיברה איתנו על הזמן עם התינוקת אחרי הלידה. מסתבר שתינוקות נראים ממש רע כשהם נולדים, סגולים, מכוסים לפעמים בחומר לבן שומני, מעוכים - חיבורי הגולגולת גמישים והיא נמעכת במעבר באגן, זה מסתדר אח"כ, טוב לדעת.

ראינו גם סרט על הנקה, מסבר שזה לא פשוט. למרות שהסרט היה פורנו רך והראו המון שדיים ופטמות הוא היה ארוך מדי, ערוך נורא עם קריינית מונוטונית וחזר על עצמו, נאבקתי להשאר ערה היו צריכים לחלק לנו קיסמים לעפעפיים...

בתוכנית למחר - התנפלות על החדר בלאגן הוצאה של רהיטים ישנים שעד עכשיו לא הרשו לנו לזרוק ולהתחיל להפוך אותו לחדר ראוי למגורי פו"ץ. קבלו תיקון נראה שההתנפלות תתרחש רק ביום חמישי.

התעייפתי (באמת לא אתגר כי התחלתי עייפה).

אתם מעודכנים.

עוד משהו קטן ששכחתי, הצטרפו אלינו בהכנה ללידה זוג בשבוע 36 עם בטן ע-נ-ק-י-ת שהיו צריכים להשלים את השיעור שפספסו. כשהיא נכנסה לחשתי לו ברשעות הם כאן להדגים לנו לידה...

התכוונתי לפרסם פוסט אתמול בלילה, אבל הרגשתי זוועה. כנראה שלא שתיתי מספיק או משהו ואיפשרתי לכאב ראש מהגיהנום לתקוף ואם זה לא כיף מספיק - ככה סתם באמצע הלילה אחרי שבועות של שקט יחסי בגזרה, הפתיעה אותי (ללא כל התגרות מצידי) בחילה איומה שהסתיימה בארוחת ערב (לילה) בשירותים :(

אבל אנחנו לא נכנעים לטרור (לא יודעת מה זה אומר, נראה לי הגיוני לרשום).

עוד מאירועי אתמול - עבדתי משמרת בוקר (שוב נפלתי מהמיטה לעבודה בלי אוכל) ובצהריים קניתי לי פלאפל, אפילו פיתה שלמה ולא חצי מנה כרגיל, הם החליפו בעלים אז היה פחות טעים מבדרך כלל.

הפלאפל בוודאות לא השביע את הקטנה, איך אני יודעת?... הגעתי הבייתה ומיד הלכתי לישון (לבקשתה) והחלומות שהיו לי, היו סנקציה ברורה על העדר ארוחת צהריים גדולה ומסודרת.

חלמתי שאני הולכת ברחובות ומחפשת אוכל, חנויות האוכל סגורות, ריקות, שרופות (בחיי), וגם כשכבר השגתי אוכל, לא הצלחתי לפתוח את האריזות. חלמתי שאני מחממת לי את הלחם שום שיש לנו במקפיא.

בשלב הזה נשברתי ולמרות העייפות קמתי מריירת (מזילה ריר, תודה ליעלי שכתבה לי איך מאייתים את זה) וחיממתי לי את הלחם שום וקפואים אחרים. החלום הזה היה כנראה הדרך של הגוף "לרמוז" לי שיש צורך במזון... בסדר, בסדר אני לא אלך לישון שוב בלי אוכל, מבטיחה, באמת שאין צורך לנקוט באלימות.

פוסט זה פורסם אחרי אכילת פסטה לארוחת בוקר ושתיית מים מרובה.

הסיוטים שלי די ממוקדים עכשיו, אתם בטח מנחשים מה הנושא שמככב בהם. לא צריך ללכת רחוק (היי פרויד) כדי להבין מאיפה הם מגיעים.

החלומות הם מוחשיים נראים ומרגישים אמיתיים והגיוניים, עד שמגיע הקטע הרע.

חלמתי שאני פוגשת חברה שילדה לפני שנה וחצי והיא מראה לי צלקות מהניתוח הקיסרי (לא משנה שבחיים האמיתיים היא בכלל לא עברה קיסרי), צלקות זו לא הגדרה טובה. היא הרימה את החולצה והיה לה חור בבטן, במקום שבו אמור להיות הפופיק (גם זו דרך להוציא תינוק...) אפשר היה לראות דרכה. כמו בסרט "המוות נאה לה" (ראו תמונה בהמשך, זה מה שעושה רובה צייד לבטן), בחלום לא הבנתי למה אי אפשר היה למתוח את העור ולפחות להסתיר את החור (חשבתי על זה שהוא ירתע ממני כשלי יהיה כזה :( ) והיא הסבירה לי שזה היה יכול להזדהם ועדיף לתת לזה להצטלק.

עכשיו זה נראה לי מטופש, אבל בחלום זה היה לא נעים בכלל.

:(