משחקים באבא ואמא

אין לי מספיק ידיים לפוסטים אמיתיים אז מבזק ראשי פרקים.

הבוקר היינו עם איווה בטיפת חלב לחיסונים של גיל ארבעה חודשים (!), היא קיבלה רוטה דרך הפה ועוד שניים בזריקה לכל רגל. כואב לי כשמכאיבים לה. לפני חודשיים זה עשה לה בלאגן בבטן ואם אני זוכרת נכון קצת חום :/

מה עוד...

בביה"ס יש חתולה בשם מיצי (ועוד אחת בשם סנאי) שמסתובבות בחוץ ואמילי (בת 6) מלטפת אותן. החתולה מיצי שרטה ילד ולכן שקלו לגרש/להעביר אותה. הנושא נידון בוועדה (זה ביה"ס דמוקרטי) ואמילי העידה בפני הפלמנט לטובת החתולה שהילד התגרה בה, ואכן שבועיים אחר כך אחרי הוחלט שהחתולה נשארת ואמילי נדבה אותי לקחת אותה לחיסונים (שזה לגמרי בסדר מצידי) אני מאוד גאה.

רוג'ר אאוט.

כל המוח שלי טרוד עכשיו בחתולה שלנו שמאוד חולה ומאושפזת כרגע, לא ברור יש לה. יש צורך בהחזקת אצבעות מאסיבית.

הפוסט הזה בטח מעייף לקריאה, היה מתיש ביותר ממש לעבור את כל זה. אתם באמת לא חייבים לעשות את זה לעצמכם. אני כותבת את הפוסט למען הסדר הטוב וגם לסדר לעצמי מה לעזאזל היה כאן השבוע. דמיינו שזה פורסם פוסט כל יום או משהו...

סקירה מקוצררת של השבוע המשוגע הזה -

ביום ראשון בצהריים היה לנו (אבאל'ה הצליח להגיע מהעבודה בזמן לבדיקה) אולטסאונד פרקי ירכיים, הרופא היה מאוד נחמד והכל אצלנו תקין.

אחרי זה המשכנו לבדיקת עיניים של גיל חודשיים, הרופא שם לאיווה טיפות עיניים מרחיבות אישונים ובדק אותה אחרי 20 דקות הכל תקין.

אבאל'ה, אמילי ואיווה הגיעו הביתה וחברה של אמילי הגיעה אלינו, אני יצאתי להביא הפתעות ליומולדת של אמילי בביה"ס, נסעתי ונסעתי ובעיקר חיפשתי חניה, היה קשה לי להחליט מה מתאים ומה ילדותי, קניתי מה שנראה לי וחזרתי (סקטבורדים קטנים, פנקסים, בובות מחזיק מפתחות, מחקים בצורת ברווז אמבטיה קטן ולא זוכרת מה עוד) לקח לי המון זמן ואבאל'ה הפשיר חלב והאכיל את איווה מהבקבוק בפעם השניה, היא חיסלה 120 סמ"ק.

בערב אחד החתולים שלשל לנו על המיטה :/ מכיוון שיש לנו שלושה קשה לדעת מי זה היה, החלטתי לקחת את הפרוותי הנוח קודם לבדיקה רק כי זה קל יותר ואם זה לא הוא להמשיך ולצמצם את רשימת החשודים.

ביום שני בבוקר היה לנו אולטרסאונד דרכי השתן בגלל שבסקירת מערכות מצאו לאיווה "כליה מאספת כפולה" גם כאן הרופאה לא התרגשה ממה שראתה וטוב שכך. בדיקה נוספת בגיל שנה. נסענו להביא לאמילי את ההפתעות ששכחה לקחת איתה לביה"ס ומשם לקחתי את אבאל'ה למוסך שבו הרכב שלי בתיקון ואז לקחתי את האייפון להחלפת המסך שנסדק, הסתובבתי עם איווה שעה וכשחזרתי הם עוד לא סיימו אז חזרתי הביתה.

מכאן היום הזה המשיך בסחרור כשראיתי שמצאתי את אחת החתולות יושבת במסכנות באמבטיה, הדבר הבא שקרה זה שהכנסתי אותה לכלוב נשיאה, ביום רגיל אין סיכוי שהיא היתה נותנת לי לעשות את זה, אז הבנתי שמשהו ממש לא בסדר. לקחתי אותה לוטרינר והשארתי אותה בכלוב שם, לא רציתי לטרטר אותה בכל המקומות שהמשכתי אליהם - נסעתי אל אמא שלי, לקחת את הטלפון, לביה"ס לקחת את אמילי, אספנו אותה הביתה עם חברה (אחרת), האכלתי את איווה בבית וחזרתי לוטרינר (אמא שלי נשארה עם אמילי והחברה אצלנו בבית) הוטרינר בדק את החתולה ונתן לה אנטיביוטיקה חזקה (ארוכת טווח), היה לה חום גוף נמוך וכנראה (גם) בעיה בדרכי השתן. החזרתי את החתולה הביתה והתכוונתי להחזיר את החברה הביתה, אמילי החליטה להישאר לישון שם... ההורים של החברה הסכימו (בדיוק אחותה של החברה ישנה אצל חברה שלה, מישהו מצליח לעקוב בכלל) השארתי את אמילי ונסעתי עם איווה להחזיר את אמא שלי הביתה, והייתי אמורה לחזור לבית החברה עם דברים לאמילי ללילה, כל זה התיש אותי מאוד ביקשתי מאבאל'ה לחזור קצת יותר מוקדם כי נגמר לי הכוח.

אבאל'ה כמעט הגיע הביתה והרכב נתקע (בדיוק חזר מתיקון...) איווה ואני יצאנו (בטח שכחתם שיום שני היה היום הגשום הזה) לעזור לו להתניע, התקשרתי לאמא של החברה וביקשתי מאמילי שתסתדר בלי דברים מהבית (היא ביקשה שנביא לה בובת כלבה), הגענו הביתה מותשים, בערך בעשר היתה "החזרה" אמילי לא רצתה לישון שם, שמחתי שהיא חוזרת, התגעגעתי אליה. אבאל'ה נסע כעוס ועייף לקחת אותה, הוא לא מצא חניה ואמילי בנתיים נרדמה שם על הספה.

ביום שלישי בבוקר הגעתי עם איווה לטיפת חלב לבדיקת רופאה שני חיסונים בזריקה (אחד בכל רגל) וחיסון לרוטה בתרחיף לפה שהתקבל בגועל רב והשתנקויות מצידה של איווה. היינו גיבורות. 

בבית ראיתי שמצב החתולה לא משתפר, למרות שהשארתי אותה על סדין חשמלי בחדר עם מזגן על חימום, היא לא אכלה ולא הצליחה לשתות. בצהריים כשנכסתי לראות מה שלומה ראיתי שהיא שוכבת על הצד הייתי בטוחה שזהו, אבל היא עדיין נשמה, שמתי אותה מיד בכלוב ונסעתי עם איווה לוטרינר. 

המצב שלה היה מאוד קשה, חום גוף נמוך מאוד, לחץ הדם נמוך ואי אפשר היה לקחת דם לבדיקה או לתפוס וריד לעירוי, היא היתה חלשה מאוד ועצם העובדה שנתנה לנו לעשות הכל אומרת כמה חמור המצב. עדכנתי את אבאל'ה שעזב הכל וחזר מהעבודה כדי לקחת את איווה ממני ולהמשיך לאסוף את אמילי מביה"ס במקומי. 

כשחזר נסענו כולנו לסניף אחר של המרפאה כדי לאשפז את החתולה, שם יוכלו לדאוג לה לחימום ועירוי ולכל מה שצריך, היה כל כך קשה להשאיר אותה שם. ברקע תוסיפו את זה שאיווה רצתה לאכול הרבה והיתה קצת חמה, כנראה בגלל החיסונים :|

ביום רביעי בבוקר התקשרתי ביד רועדת למרפאה לשאול מה שלומה, המצב עדיין קשה, אין שיפור (אבל היא עדיין איתנו וזה גם אומר שלפחות אין הרעה). ההורים שלו אספו בצהריים את אמילי מביה"ס והסתובבו איתה, הם קנו לנו נדנדה משוכללת לאיווה (היא שם עכשיו, זה מה שמאפשר לי להקליד את הפוסט יותר פרטים מתישהו) במקום שנסתובב איתה במנשא או על הידיים כל היום. כשאמילי חזרה יצאנו יחד לבקר את החתולה באישפוז, היא לא נראתה טוב, רק שכבה שם. היה חשוב לי שתדע שאנחנו עדיין בסביבה, שלא תוותר, הבאנו לה גם את האוכל שלה מהבית אולי זה יעודד אותה לחזור לאכול. 

היום בבוקר אחרי הטלפון המלחיץ למרפאה ואנחת הרווחה שהיא עוד פה אבל עדיין שיפור לקחתי את אבאל'ה ליום חשוב בעבודה שלו, ונסעתי עם איווה אל המרפאה להזכיר לחתולה שעוד אוהבים אותה ולהציע לה פסטרמה שאי אפשר לסרב לה. 

היא לא אכלה אבל כן נסתה לקום, היא גם התנגדה לרופא מה שמאוד עודד אותי ואז התמוטטה מהמאמץ. היא חייבת מנוחה כדי להתאושש.

נאחזתי בכל דבר חיובי שאולי היה שם, כמו שאם המצב היה אבוד לגמרי היו אומרים לי. השארתי אותה ונסעתי הביתה.

אני יודעת שבקנה מידה גדול והמלחמה ברקע אלה צרות של עשירים, אבל אני דואגת מאוד ורוצה את החתולה שלי בחזרה בבית.

בסך הכל אנחנו עדיין בסדר גמור (אבאל'ה עובד לפרקים), המדדים החשובים של אני ישנה (מקוטע אבל לא מתלוננת) נקייה ושבעה - תקינים :)

אנחנו חושבים שעברנו קפיצת גדילה (מאוד נוח העניין הזה שכבר כתבתי והסברתי הכל מזמן) ראשונה בגיל שבועיים ועדיין גם זה היה פחות מתיש מיום רגיל עם אמילי שינקה בכל זמן הערות שלה.

גדם חבל הטבור נשר בדיוק בגיל שבועיים, הגדם הזה די מעיק ושניה אחרי שהוא נופל שוכחים שהיה שם (תמונה של זה תהיה יותר מדי בשבילכם?)

ביום ראשון בבוקר, ביומולדת שבועיים לאיווה הלכנו לטיפת חלב, מסתבר שהסניף שקרוב אלינו, הוא לא זה שאנחנו משוייכים אליו ורק למחרת איווה נשקלה בסניף הנכון (ביומולדת חודש שלה נפתח תיק כמו שצריך עם החיסון הבא). איווה אמורה היתה לפחות לחזור למשקל הלידה ועברנו בצבעים מעופפים (With flying colors) היא עלתה 500 גרם, ממשקלה ביציאה מביה"ח - אני גאה בנו :)

גם רשמנו את איווה לקופ"ח (כללית קישור אינפורמטיבי) כדי שנוכל לקבוע תור לאולטרסאונד פרקי ירכיים ולהמשך מעקב על הדברים שגילו בהריון - מאספת כפולה וחור קטנצ'יק בלב.

הסרט הנסיכה הקסומה (שאמילי ראתה ואהבה :) ) חוגג חצי יובל ליציאתו, אם לא ראיתם אז לראות מהר ולחזור להמשיך לקרוא.

כשווזלי ובאטרקאפ מגיעים לביצות האש הם לומדים מה הסכנות ומה הסימנים המקדימים באופן דומה אנחנו לומדים את הקטנה -

* קימורי גב ובטן קשה מעידים על זה שהיא צריכה קקי.

* כשהיא רוצה לינוק אבל לא מצליחה מעיד על זה שמפריע לה גראפס או משהו וצריך להפסיק אחרת תפלוט... (בייבי אמילי לא פלטה אבל מצד שני אף פעם לא היתה באמת מלאה כי ינקה רק לכמה דקות כל כמה דקות).

* בכי של עייפות שיודעים שזה היה זה רק כשהיא נרדמת מותשת.

* כמובן שיש גם את הבכי הלא-ברור-למה שלא יודעים איך להפסיק... :/

* מנשא זה פריט חובה (שווה פוסט נפרד).

היום גזרתי לה ציפורניים בפעם הראשונה (Achievement Unlocked).

מדי פעם אנחנו מופתעים מזה שאמילי כבר בכיתה א' וגם מזה שיש לנו תינוקת חדשה משלנו :)

פוסטים שמתבשלים בטיוטא:

אמילי ואחותה (שהיא קוראת לה תות), דברים שקנינו ✓, הפקת לקחים (דברים שלמדנו מהניסיון ואנחנו עושים אחרת), פוסט על השם והכינויים שלה✓, תמונות...

אה כן ופוסט על הלידה, אני אצטרך את עזרתו לשחזר מה היה שם כי הופעלו מנגנוני מחיקה וההדחקה ולא-היה-כזה-נורא (היה כן נוראאאאאאהההה!!!)

ותמונה כי מגיע לכם :)

(5)

איווה!