משחקים באבא ואמא

מסמכים וניירת

- תעודות זהות של שנינו (אני לא יודעת איפה הת"ז שלי, מישהו יודע אם רישיון נהיגה זה בסדר?)

- קלסר מעקב הריון (בדיקות דם וכו)

- תוכנית לידה

- כסף קטן במטבעות (למכונות משקאות וחברותיה)

- כסף גדול (תמיד טוב שיש לשוחד וכו')

- חשבוניות וטלפונים של מה שהזמנו (מוצצים ושילב)

ללידה עצמה

- מכשיר טנס (aka מטרניטי יוניט)

- ערכת שימור דם טבורי

- שמן שקדים לעיסוי

- באך קרם וטיפות

- משאף אסטמה (רק לי)

- גרביים עבות

- ארטיקים (טיפ שנתנה לנו מישהי בתור לגניקולוגית)

- גומייה לשיער

- מגבונים לחים

- טאמס

- אטמי אוזניים וכיסוי עיניים

טכנולוגיה

- טלפונים סלולריים + מטען

- מצלמות + מטענים + כרטיס זכרון

- אייפוד + רמקולים + מטען

- מחשב נייד + סרטים וסדרות

בגדים

- כותנת שנפתחת מקדימה

- בגד לצאת איתו מבית החולים (עם בטן של חודש שישי)

- פיג'מה

- דברים ללבוש. באופן כללי - מכנס, חולצה בגדים תחתונים.

דברים גדולים יחכו ברכב (אמור להיות בבית החולים)

- כדור פיזיוטרפיה

- כריתי

לאחרי הלידה

- תחבושות הגיניות heavy duty

- תחתוני רשת חד פעמיות

- רפידות הנקה

- שמפו, סבון, מברשת ומשחת שיניים

- מגבת גדולה ו/או חלוק

- נעלי בית

- קרוקס

לפו"ץ

- בגדים

- כובע

- שמיכה

- חיתולים newborn

- סל קל (לא משחררים מבית החולים בלעדיו)

מקרא צבעים

- חשוב (אדום)

- כבר בתיק (כחול)

- חשוב וכבר בתיק (סגול)

תוספת מהעתיד (אחרי הלידה)

בקבוקים -

גם למי שמתכוונת להניק כדאי שיהיו בקבוקים תומכי הנקה (פטמה של זרימה איטית. לנו יש את הטומי-טיפי) במידה ולא יתאפשר לה משום מה להניק,  שבנתיים התינוק/ת יקבל אוכל מבקבוק שיפגע כמה שפחות בהנקה. תינוקות יכולים להעדיף בקבוק (על פני הנקה) כי הם צריכים להתאמץ בו פחות והחלב פשוט נשפך להם לפה.

אחרי שהתלוננתי על זה שאני לא עושה כלום נראה לי הגיוני להתלונן על זה שאני עושה יותר מדי.

"הריונית מתחילה ומבוחלת" תראי ציפור, אני מצביעה למעלה כדי להסיח את דעתך מהטקסט הבא...

הבחילות וההקאות חזרו כבר כמה ימים שאני מקיאה כל מה שאני אוכלת. זה מעצבן (כן, באמת) אני גם מקיאה את הכדורים שאני לוקחת. אוף.

אתמול היה המפגש האחרון של קורס הכנה לללידה, לא היה כיף בכלל, דיברו על שיבושים - כלומר, לידה מכשירנית, מלקחיים (לא עושים בליס) וואקום, ניתוח קיסרי ועוד. אח"כ דיברו על הימים הראשונים עם התינוק. למרות שזה נשמע כיף היה מדכא למדי.

היה צריך להביא כיבוד למפגש (מסיבת סיום, שבירת דיסטנס) הוא הביא קיש גבינה משובח שנראה בדיוק כמו עוגת גבינה רק מלוח.

הגענו הבייתה לפני השינה הקאתי הכל :(

בלילה השינה שלי הייתה קטועה ומשובשת אם הייתי משלמת עליה הייתי מבקשת את הכסף חזרה.

החתולים העירו אותי שאני יאכיל אותם, למרות שהוא האכיל אותם 3/4 שעה קודם לכן, הם לא עבדו עלי, ידעתי שהם אכלו אבל האכלתי אותם שוב, כי זה מפחיד לשמוע את הציפורניים על כריתי (רמזים "עדינים" שכוונו לכפות רגליים שלי).

לא הצלחתי לחזור לישון, נסעתי לעבודה. השארתי לחדשה פתק ארוך ארוך עם המון הסברים קטנוניים על איך היא הייתה צריכה לעשות דברים. נמאס לי לעבור על הכל אחריה. אין סיבה אמיתית שאני יעבוד בשביל שתיים...

מהעבודה נסעתי הבייתה לאסוף אותו ויחד הלכנו לשחות, להשתכשך ולצלוח (ללכת בתוך המים מצד אחד לשני וברוורס :) ) שעה בבריכה.

חזרנו הבייתה, אכלתי, גנבתי שעת שינה מבולגנת, קמתי הקאתי הכל ויצאתי לאימון בסטודיו סי.

במהלך האימון הבחילה איימה עלי, לא התרגשתי. ידעתי (מידע פנימי) שאין לי עוד מה להקיא כי כבר הקאתי הכל, שתאיים על מישהי אחרת. האימונים נהיים קשים יותר, עם תוספת המשקל.

הכדור פיזיוטרפיה שלי, כסוף של חברת ריבוק בקוטר 55 ס"מ הגיע סופסוף. הוא תופס לנו חצי סלון ומאוד מזכיר (בגודל ובאופי) את הבועה הלבנה מהסדרה האסיר.

חזרתי הבייתה ואני לא מתכוונת לזוז לשום מקום אם אני לא ממש ממש חייבת.

בתוכנית האמנותית למחר, בבוקר טיפת חלב לשקילה ונזיפה החודשית, היא אמרה שאני אמורה לעלות קילו בחודש. נו באמת.

משם נמשיך לבדיקת דם החודשית, לא מצפה לברזל גבוה עם כל הכדורים שאני מקיאה במקום לספוג ולעכל.

בצהריים יש לי סידור חשוב בתל אביב, לעבודה ואח"כ לפגוש חברות, אם יהיה לי כוח בכלל.

מספיק עם המאשינס בבלוג :) (אני והוא)

בימים האחרונים אני עייפה מאוד, כל הזמן. אני ישנה תחת כל עץ רענן לפני העבודה, אחרי העבודה בכל הזדמנות. נהיה לי קשה יותר בעבודה להתרוצץ, להתרכז... אני דוחה ומבטלת סידורים שקבעתי לעשות ובמקומם קובעת שינה ספונטנית, מחר יהיה יום חדש ובו יהיה לי כוח (Yeah right).

כשאני לא ישנה, בעבודה או בדרך ממנה, פעמיים בשבוע אני בבריכה איתו ובאימון בסטודיו-סי בלעדיו (אודיסאוס בגללך הפסקתי לכתוב דו-שבועי), הזמנתי שם כדור פיזיוטרפיה כבר לפני שבועיים, אבל הם בטעות מכרו אותו לאחרת, לא כעסתי כי זה משהו שאני יכולה לעשות בקלות עכשיו במצבי המבולבל וכמו שאני לא רוצה שיכעסו עלי, חוץ מזה שאני לא מהכועסות, גם כשצריך. השבוע הכדור שלי נגנב עם המשאית שלהם. כן.

בריכה זה כיף, קניתי בגד ים הריון ב-H&O זה כמו שמלת גופיה קצרצרה (יש דמיון קל לשמלת הבליטה) ומתחתיה מחובר בגד ים שלם המורכב מתחתון וחזייה המחוברים בבד גמיש בצבע גוף (כמו הלבשה תחתונה של זקנות). הייתי צריכה לחפש בכמה סניפים שלהם עד שמצאתי אותו.

קטע מוזר הוא שאני חולמת הרבה (לפחות פעמיים) שאני מסתובבת ברחוב ובכל מיני מקומות עם בגד ים ההריון שלי...

נחמד להשתכשך, כשאני שוחה על הגב הבטן בולטת - אני לוויתן קטן :) ביציאה מהמים אני פתאום נזכרת בכמה שאני כבדה, היפופוטם, ג'מוס... או כל חיית מים מאותגרת משקלית שתבחרו.

אתמול היה המפגש הרביעי של הקורס הכנה ללידה, זאת שאנחנו לא מחבבים בכלל לא הגיעה, הרבה לא הגיעו. כשהמדריכה ראתה אותנו, המאחרים הסידרתיים, היא הבינה שכנראה שמאוחר וכדאי שתתחיל בלי לחכות לכולם. היא לימדה אותנו איך לנשום, נקודת לחיצה לזירוז צירים ברגל, איפה לעסות בגב, בשוק (למטה) איזה תנועות לעשות עם האגן. את כל זה ועוד הוא למד ויודע כבר. לכן תפקד כע. מדריכה (teacher's pet), עבר בין הזוגות והסביר להם איפה ללחוץ, ניסה להסביר להם תהיה הגדרה טובה יותר, כי שיתוף הפעולה מצד הבעלים היה לא משהו. הוא הראה איפה ללחוץ והם הנהנו (תודה באמת...) ולא גילו נכונות לנסות בעצמם, גם אלה שניסו עשו מסאג' בגב התחתון כאילו הם עושים טובה, אין סיכוי שיעשו את זה כמו שצריך בזמן אמת. אני לעומת זאת מסודרת :)

אחר כך היא דיברה איתנו על הזמן עם התינוקת אחרי הלידה. מסתבר שתינוקות נראים ממש רע כשהם נולדים, סגולים, מכוסים לפעמים בחומר לבן שומני, מעוכים - חיבורי הגולגולת גמישים והיא נמעכת במעבר באגן, זה מסתדר אח"כ, טוב לדעת.

ראינו גם סרט על הנקה, מסבר שזה לא פשוט. למרות שהסרט היה פורנו רך והראו המון שדיים ופטמות הוא היה ארוך מדי, ערוך נורא עם קריינית מונוטונית וחזר על עצמו, נאבקתי להשאר ערה היו צריכים לחלק לנו קיסמים לעפעפיים...

בתוכנית למחר - התנפלות על החדר בלאגן הוצאה של רהיטים ישנים שעד עכשיו לא הרשו לנו לזרוק ולהתחיל להפוך אותו לחדר ראוי למגורי פו"ץ. קבלו תיקון נראה שההתנפלות תתרחש רק ביום חמישי.

התעייפתי (באמת לא אתגר כי התחלתי עייפה).

אתם מעודכנים.

עוד משהו קטן ששכחתי, הצטרפו אלינו בהכנה ללידה זוג בשבוע 36 עם בטן ע-נ-ק-י-ת שהיו צריכים להשלים את השיעור שפספסו. כשהיא נכנסה לחשתי לו ברשעות הם כאן להדגים לנו לידה...

העייפות חזרה ובגדול. שוב אני צוברת סיבות לקום מהספה, מעגלת פינות ולא עושה דברים קטנים שפשוט אין לי כוח אליהם, מה שלא מפריע לי אחר כך להתעצבן על זה שלא עשיתי אותם.

קצת כבדה לי הבטן (כן, אני יודעת יהיה יותר כבד. שקט שם).

עייפות וחוסר ריכוז מביאים לתגובת שרשרת של דברים מיותרים ומעצבנים שצריך לעשות.

אתמול יצאתי מהעבודה בחופזה -עבדתי משמרת ערב והייתי צריכה לצאת מוקדם לקורס הכנה ללידה. הבוקר גיליתי שהמפתחות לעבודה נעולים בתוך העבודה, אז נסענו (היו לי פגישות באיזור אז הוא הצטרף אלי) לבית של אחד הבוסים לקחת ממנו מפתחות. עשינו המון פניות לא נכונות והגענו אליו במקרה.

זה שיצאתי מוקדם לא הפריע לנו לאחר (בשניות ספורות, באמת) ולא למצוא את הקבוצה שהתקבצה במיון יולדות, הוא חשב שאני יודעת איפה נפגשים ואני חשבתי שהוא הקשיב :) אתמול זה היה פחות משעשע - התחלתי להלחץ שזה חשוב לדעת להתמצא במבוך הבית חולים, איפה נרשמים, מה להגיד...

איכשהו נקלענו לחדר שבו הקבוצה עתידים להפגש וארבנו להם שם, הם בהחלט הופתעו.

הסבירו לנו קצת על המכשירים המיטה, משמרות של אחיות, רופאים, אפידורל כמובן וכו' ואח"כ ראינו את הסרט שחששתי ממנו. לא היה נורא בכלל. אני יודעת מאיפה היא אמורה לצאת, וזה מה שהיה שם. נראה לי דווקא מאוד טבעי, כואב כמובן אבל טבעי ולא מפחיד.

הנשים בסרט לא לקחו אפידורל, בכלל בחו"ל זה לא נפוץ כמו בארץ (80% מהלידות בליס) יש את הגישה של למה שיכאב אם אפשר שלא. אבל אני מאמינה שהטבע יודע מה הוא עושה, שיש סיבה לכאב, הוא משחרר חומרים או משהו שמסייעים ללידה, גורם להתכווציות לא יודעת מה. אני חושבת שיש לי סיבולת גבוהה להזכירכם אני אלרגית למשככי כאבים.

האפידורל מפחיד אותי ולא מושך אותי בכלל, להיות משותקת חלקית, מחט בעמוד השדרה, להיות מקורקעת למיטה ועוד לא התחלתי עם הסיכונים (לא מצאתי את הקישור לטופס הויתור שצריך לחתום עליו) בייחוד עם האלרגיות שלי.

נשכיר מכשיר טנס, נברר לגבי לידת מים (כדי שהברווזון שלי יוכל להצטרף אלי) אבל אם ממש יכאב אני לא פוסלת שימוש באפידורל. נעדיף אפיקל (walking epidoral) ומוניטורים אל-חוטיים :)

מזכירה לכם שאני רק בשבוע 30

כך שעוד מוקדם לכל הדיבורים האלה על לידה, יש לי עוד המון זמן (למעלה מחודשיים) לתאריך המשוער

ואני עוד יכולה לשנות את דעתי הלוך ושוב כמה פעמים.