משחקים באבא ואמא

כפי שזה נראה אבאל'ה לא הולך לעבוד פחות ולי ממש קשה לבד, אז חשבתי על דרגות של עזרה (ממויין לפי מה שזה דורש מהעוזר).

הבעיה העיקרית היא כשקשה לי אני מתחפרת, לא עונה לטלפונים ומתבצרת עד יעבור זעם.

עזרה מלאה 

שמישהו יהיה בבית עם איווה בבוקר או עם שתיהן בערב כשאני יוצאת להפסקת שפיות בעבודה
(כרגע אבאל'ה ואמא שלי נותנים לי שתי משמרות בשבוע). זה אקסרה קשה כי היא סרבנית בקבוק.

זה משהו שאני לא מתכוונת לבקש או לקבל מחברים.

נראה שנצטרך עזרה מסודרת בתשלום לפחות לפעם בשבוע אחרת אשתגע.

ביקור בית

שמישהו יהיה איתי ויארח לי לחברה בחלק מכל השעות האלה שאני לבד. ישגיח קצת על הקטנה כשאני בבית
ואז אני אוכל לעשות דברים שאני רוצה אבל לא מצליחה (להתקלח!) כשהיא עלי ויוריד את רמות התסכול שלי.

כי כרגע עד שאבאל'ה מגיע בערב אין לי כבר כוח וחשק לכלום.

שומר הרכב

מישהו שיצא איתי לסיבוב הופעות ויעזור לי בזה שיהיה ברכב לכמה דקות עם איווה ואז אוכל לתקתק דברים
כמו דואר, בנק ועוד במקום שכל אחד מהם יקח המון זמן כשאני צריכה לתמרן לבד עם הקטנה.

אירוח אצלכם

אני והקטנה נגיע אליכם (במזג אוויר שפוי ולא מקפיא כמו עכשיו) לשוטטות בחוץ ולהפסקה מהשגרה המתישה.

יותר מסובך לתיאום ודורש ממני יותר, אבל בהחלט יתכן :)
עד בערך 14:30 בצהריים כי אז אני צריכה לצאת לאסוף את אמילי מביה"ס.

תמיכה טכנית

להיות זמינים בטלפון או בדוא"ל לתלונות ועזרה מרחוק. יעזור לי לפרוק ולשמור על סוג של שפיות.

* נכתב בלשון זכר אבל אתם יודעים.

** רוב הסיכויים שאדחה בנימוס כלשהו הצעות עזרה :/

כל המוח שלי טרוד עכשיו בחתולה שלנו שמאוד חולה ומאושפזת כרגע, לא ברור יש לה. יש צורך בהחזקת אצבעות מאסיבית.

הפוסט הזה בטח מעייף לקריאה, היה מתיש ביותר ממש לעבור את כל זה. אתם באמת לא חייבים לעשות את זה לעצמכם. אני כותבת את הפוסט למען הסדר הטוב וגם לסדר לעצמי מה לעזאזל היה כאן השבוע. דמיינו שזה פורסם פוסט כל יום או משהו...

סקירה מקוצררת של השבוע המשוגע הזה -

ביום ראשון בצהריים היה לנו (אבאל'ה הצליח להגיע מהעבודה בזמן לבדיקה) אולטסאונד פרקי ירכיים, הרופא היה מאוד נחמד והכל אצלנו תקין.

אחרי זה המשכנו לבדיקת עיניים של גיל חודשיים, הרופא שם לאיווה טיפות עיניים מרחיבות אישונים ובדק אותה אחרי 20 דקות הכל תקין.

אבאל'ה, אמילי ואיווה הגיעו הביתה וחברה של אמילי הגיעה אלינו, אני יצאתי להביא הפתעות ליומולדת של אמילי בביה"ס, נסעתי ונסעתי ובעיקר חיפשתי חניה, היה קשה לי להחליט מה מתאים ומה ילדותי, קניתי מה שנראה לי וחזרתי (סקטבורדים קטנים, פנקסים, בובות מחזיק מפתחות, מחקים בצורת ברווז אמבטיה קטן ולא זוכרת מה עוד) לקח לי המון זמן ואבאל'ה הפשיר חלב והאכיל את איווה מהבקבוק בפעם השניה, היא חיסלה 120 סמ"ק.

בערב אחד החתולים שלשל לנו על המיטה :/ מכיוון שיש לנו שלושה קשה לדעת מי זה היה, החלטתי לקחת את הפרוותי הנוח קודם לבדיקה רק כי זה קל יותר ואם זה לא הוא להמשיך ולצמצם את רשימת החשודים.

ביום שני בבוקר היה לנו אולטרסאונד דרכי השתן בגלל שבסקירת מערכות מצאו לאיווה "כליה מאספת כפולה" גם כאן הרופאה לא התרגשה ממה שראתה וטוב שכך. בדיקה נוספת בגיל שנה. נסענו להביא לאמילי את ההפתעות ששכחה לקחת איתה לביה"ס ומשם לקחתי את אבאל'ה למוסך שבו הרכב שלי בתיקון ואז לקחתי את האייפון להחלפת המסך שנסדק, הסתובבתי עם איווה שעה וכשחזרתי הם עוד לא סיימו אז חזרתי הביתה.

מכאן היום הזה המשיך בסחרור כשראיתי שמצאתי את אחת החתולות יושבת במסכנות באמבטיה, הדבר הבא שקרה זה שהכנסתי אותה לכלוב נשיאה, ביום רגיל אין סיכוי שהיא היתה נותנת לי לעשות את זה, אז הבנתי שמשהו ממש לא בסדר. לקחתי אותה לוטרינר והשארתי אותה בכלוב שם, לא רציתי לטרטר אותה בכל המקומות שהמשכתי אליהם - נסעתי אל אמא שלי, לקחת את הטלפון, לביה"ס לקחת את אמילי, אספנו אותה הביתה עם חברה (אחרת), האכלתי את איווה בבית וחזרתי לוטרינר (אמא שלי נשארה עם אמילי והחברה אצלנו בבית) הוטרינר בדק את החתולה ונתן לה אנטיביוטיקה חזקה (ארוכת טווח), היה לה חום גוף נמוך וכנראה (גם) בעיה בדרכי השתן. החזרתי את החתולה הביתה והתכוונתי להחזיר את החברה הביתה, אמילי החליטה להישאר לישון שם... ההורים של החברה הסכימו (בדיוק אחותה של החברה ישנה אצל חברה שלה, מישהו מצליח לעקוב בכלל) השארתי את אמילי ונסעתי עם איווה להחזיר את אמא שלי הביתה, והייתי אמורה לחזור לבית החברה עם דברים לאמילי ללילה, כל זה התיש אותי מאוד ביקשתי מאבאל'ה לחזור קצת יותר מוקדם כי נגמר לי הכוח.

אבאל'ה כמעט הגיע הביתה והרכב נתקע (בדיוק חזר מתיקון...) איווה ואני יצאנו (בטח שכחתם שיום שני היה היום הגשום הזה) לעזור לו להתניע, התקשרתי לאמא של החברה וביקשתי מאמילי שתסתדר בלי דברים מהבית (היא ביקשה שנביא לה בובת כלבה), הגענו הביתה מותשים, בערך בעשר היתה "החזרה" אמילי לא רצתה לישון שם, שמחתי שהיא חוזרת, התגעגעתי אליה. אבאל'ה נסע כעוס ועייף לקחת אותה, הוא לא מצא חניה ואמילי בנתיים נרדמה שם על הספה.

ביום שלישי בבוקר הגעתי עם איווה לטיפת חלב לבדיקת רופאה שני חיסונים בזריקה (אחד בכל רגל) וחיסון לרוטה בתרחיף לפה שהתקבל בגועל רב והשתנקויות מצידה של איווה. היינו גיבורות. 

בבית ראיתי שמצב החתולה לא משתפר, למרות שהשארתי אותה על סדין חשמלי בחדר עם מזגן על חימום, היא לא אכלה ולא הצליחה לשתות. בצהריים כשנכסתי לראות מה שלומה ראיתי שהיא שוכבת על הצד הייתי בטוחה שזהו, אבל היא עדיין נשמה, שמתי אותה מיד בכלוב ונסעתי עם איווה לוטרינר. 

המצב שלה היה מאוד קשה, חום גוף נמוך מאוד, לחץ הדם נמוך ואי אפשר היה לקחת דם לבדיקה או לתפוס וריד לעירוי, היא היתה חלשה מאוד ועצם העובדה שנתנה לנו לעשות הכל אומרת כמה חמור המצב. עדכנתי את אבאל'ה שעזב הכל וחזר מהעבודה כדי לקחת את איווה ממני ולהמשיך לאסוף את אמילי מביה"ס במקומי. 

כשחזר נסענו כולנו לסניף אחר של המרפאה כדי לאשפז את החתולה, שם יוכלו לדאוג לה לחימום ועירוי ולכל מה שצריך, היה כל כך קשה להשאיר אותה שם. ברקע תוסיפו את זה שאיווה רצתה לאכול הרבה והיתה קצת חמה, כנראה בגלל החיסונים :|

ביום רביעי בבוקר התקשרתי ביד רועדת למרפאה לשאול מה שלומה, המצב עדיין קשה, אין שיפור (אבל היא עדיין איתנו וזה גם אומר שלפחות אין הרעה). ההורים שלו אספו בצהריים את אמילי מביה"ס והסתובבו איתה, הם קנו לנו נדנדה משוכללת לאיווה (היא שם עכשיו, זה מה שמאפשר לי להקליד את הפוסט יותר פרטים מתישהו) במקום שנסתובב איתה במנשא או על הידיים כל היום. כשאמילי חזרה יצאנו יחד לבקר את החתולה באישפוז, היא לא נראתה טוב, רק שכבה שם. היה חשוב לי שתדע שאנחנו עדיין בסביבה, שלא תוותר, הבאנו לה גם את האוכל שלה מהבית אולי זה יעודד אותה לחזור לאכול. 

היום בבוקר אחרי הטלפון המלחיץ למרפאה ואנחת הרווחה שהיא עוד פה אבל עדיין שיפור לקחתי את אבאל'ה ליום חשוב בעבודה שלו, ונסעתי עם איווה אל המרפאה להזכיר לחתולה שעוד אוהבים אותה ולהציע לה פסטרמה שאי אפשר לסרב לה. 

היא לא אכלה אבל כן נסתה לקום, היא גם התנגדה לרופא מה שמאוד עודד אותי ואז התמוטטה מהמאמץ. היא חייבת מנוחה כדי להתאושש.

נאחזתי בכל דבר חיובי שאולי היה שם, כמו שאם המצב היה אבוד לגמרי היו אומרים לי. השארתי אותה ונסעתי הביתה.

אני יודעת שבקנה מידה גדול והמלחמה ברקע אלה צרות של עשירים, אבל אני דואגת מאוד ורוצה את החתולה שלי בחזרה בבית.

אבאל'ה עובד המון, זה טוב וחשוב אבל אומר שאני מתמרנת עם הבנות (כמה מוזר לי לכתוב בנות) וזה מתיש ביותר.

הרכבים שלנו במוסך לסירוגין :/ כרגע שלי עושה בעיות ובמוסך.

אחרי תקציר מקוצרר של תלונות אפשר להגיע לדברים החשובים - השבוע שאבתי קצת חלב בפעם הראשונה, המידע הזה הוא על גבול ה- TMI ואולי אף מעבר לגבול (Too Much Information) [קישור לפוסט השאיבה הגדול - וואו כמה שהייתי יסודית אז, אני מודה לאני של פעם על ליקוט המידע]
חלב שאוב אומר שאבאל'ה גם יוכל להאכיל את איווה מבקבוק ואני אוכל קצת להתאוורר, היא כבר בת שמונה שבועות :)

היה מאוד מרגש לראות אותה אוכלת מבקבוק בפעם הראשונה (טומי טיפי זרימה איטית), אולי אבאל'ה ירצה לשתף אתכם.

אם למישהו כאן משעמם אני אשמח אם תמצאו לי תמונה של קן חסידות זוג הורים ושני גוזלים לכותרת הבלוג -

תודה למגיב אורי, לג. ולמ. על שחיפשו ומצאו תמונות.

בסוף שמתי תמונה שאבאל'ה קנה לי מאייסטוקפוטו :) (אנחנו בעד לשלם לאנשים באינטרט מה שמגיע להם)

לפני לא יודעת כמה ימים, אחרי סוכות או שמחת תורה היינו בטוחים שלאמילי יש קייטנה ואבאל'ה נסע לקחת אותה לשם (זה בביה"ס, ובחופשים אין הסעה). הם הגיעו לשער נעול, אמילי הוחזרה הביתה ואבאל'ה נסע לעבודה, ועוד כל מיני מקומות ודברים עד לממש ממש מאוחר. מכיוון שלהיות רק עם אמילי ואיווה (והכלבים) זה לא מאתגר מספיק גם חברה שלה הגיעה אלינו. 

בצהריים עוד הייתי במצב טוב, גאה בעצמי על זה שכולם שלמים, לאט אבל בטוח התעייפתי ובסביבות חמש התקשרתי לאמא של החברה שתיקח אותה, ניצלתי את זה שחשוך ואמרתי להם שכבר ממש מאוחר. הן שיחקו יפה אבל התיש אותי לדאוג להן לשתייה לאוכל ולהשגיח, במקביל להנקות ולהסתובבות בבית עם איווה במנשא (היא אוהבת להיות בתנועה ולא רגועה כשעוצרים).

מדי פעם בסיבובים בבית עברתי ליד קופסאות 20 הקרמבואים (מנבו אם אתם מתעקשים) ולקחתי אחד, כי מגיע לי.

לא היתה לי הפסקה להכין לעצמי אוכל נורמלי, אני אוכלת רק את הקרמבו בלי הביסקוויט (שם כל הקלוריות, לא? שקט שם) עוטפת אותו בעטיפה וזורקת לפח, בערך בשעה 17:00 בערב, שבוא אם מישהו היה יורה בי, זו היתה המתת חסד. 

היום הזה המשיך והמשיך בלי הפסקה כשאמילי סופסוף נרדמה ואני השתטחתי על המיטה, איווה התעוררה לסיבוב נוסף.

בשלב מסויים כשהשלכתי עוד עטיפת קרמבו עם ביסקוויט, הצצתי לפח והבנתי שיש לנו בעיה... כשהצצתי לקופסת הקרמבואים ראיתי שנשארו 4 מתוך עשרים, מה שאומר שאכלתי 15 קרמבואים (אחד אבאל'ה אכל קודם לכן, חשבתי לרגע לראות אם מישהו יעשה את המתמטיקה, אבל בסוף החלטתי שלא).

כשאבאל'ה סופסוף הגיע לא נשאר ממני כלום, כשאיווה נרדמה, החלטתי להתוודות, סיפרתי לו שיש לי בעייה, שאכלתי פאקינג 15 קרמבואים!

במקום לתמוך בי הוא אמר שלא יקנה יותר אריזות גדולות (אז אני אקנה לעצמי) אמרתי לו שציפיתי לתמיכה שיבין כמה קשה היה היום שלי, ש"הגיעו לי" כל הקרמבואים האלה. 

אז זה המדד שלנו לקושי, כבר שבוע (נראה לי) מאז שאכלתי את הקרמבו האחרון (מתוך 40), מגיע לי אסימון של נקייה שבוע לא? 

רוב הימים הם כאלה של 3-5 קרמבואים תלוי מאוד מתי אבאל'ה חוזר הביתה, בד"כ אחרי 18:00, אם הצלחתי לישון עם איווה במהלך היום (בד"כ לא :( ) ובעוד כל מיני משתנים לא משנים.

היום יום של 10 קרמבואים לפחות והוא עוד לא נגמר, אבאל'ה אמר שהוא עובד עד 15:00, אבל כבר 17:00 והוא עוד לא כאן, הוא נסע מהעבודה ישר לאסוף את אמילי מביה"ס, לפחות אני לא צריכה לצאת לשם עם איווה היום.

מי שכן כבר הגיע היום, פעמיים אלה אנשי-בזק. האינטרט עושה בעיות ואני פוגשת יותר מדי מהם. אתמול גם הגיע אחד, וגם בשבוע שעבר.

מעצבן שהם מגיעים הם מפתיעים אותי ומתייצבים מעבר לדלת, או צועקים לי מעבר לגדר (יש לנו שלט של כלב בחצר) זה קורה כשאיווה אוכלת, אני צריכה להתלבש בשבילם ומרפי דואג שבדיוק אז היא תישן ואני לא יכולה להצטרף אליה, לא להתקלח ובכלל די נמאס לי מזה שהם מסתובבים כאן. מחליפים כל פעם משהו אחר, מודם, או אני לא יודעת מה, כבר לא עוקבת. היום החליפו את התיבה שעל עמוד החשמל בגינה, התיבה הקודמת כנראה תועבר למוזיאון בזק.

זהו נמאס לי. אני יותר לא פותחת להם את הדלת. שלא יהיה אינטרנט. 

אני עייפה מאוד ולא בגלל איווה וזה ממש מעצבן.

[כאן תהיה תמונה של מגשי הקרמבו, כשיהיה לי יותר סבלנות]

[אולי אפילו אוסיף לכאן את התמונה של התיבה הישנה שהוחלפה]

נתחיל בלהגיד שהכל בסדר.

כותבת בקיצור נמרץ (אבל עדיין יצא ארוך) כי תיכף הקטנה תרצה שנסתובב בבית.

ביום חמישי בערב איווה קיבלה מכה בראש (בצד שמאל) מהדלת, היא קצת בכתה אבל נרגעה די מהר והתנהגה כרגיל. אחרי כשעתיים היא הקיאה אחרי האוכל, היא לפעמים פולטת אבל זה היה יותר מפליטה רגילה היא פשוט פתחה את הפה והמון חלב נשפך החוצה :/

אנחנו מאוד נגד להגיע עם תינוקת בת חודש לבית חולים שורץ חיידקים עמידים.

<הפסקת הקלדה לטובת הסתובבות עם איווה>

הרופאה היתה נחמדה וסיפרה לנו בעדינות שאנחנו צריכים להישאר עד הבוקר להשגחה ("כן, תתבאסו תתבאסו"), שבגיל כזה עם פגיעת ראש הם חייבים לפי החוק לאשפז :(

כשהיא יצאה אבאל'ה ואני הסכמנו שנחתום על איזה טפסי שחרור שהם רוצים ונחזור הביתה (אנחנו גרים די קרוב לביה"ח), אבל כשחזרה היא אמרה שאנחנו חייבים להישאר לפי החוק (עכשיו שאני חושבת על זה, איך בעצם היא היתה עוצרת אותנו? אם תלכו יבוא שוטר?). שיתפנו אותה בזה שאנחנו מודאגים ממה שאפשר לתפוס בביה"ח והיא אמרה שנהיה במחלקת כירורגית ילדים.
<עוד הפסקה ארוכה בהקלדה>

אבאל'ה חזר הביתה להיות עם אמילי (הקפצנו את אחיו שבא עם זוג חברים להיות איתה כשאנחנו בביה"ח, היא נרדמה לפני שהגיעו) ואני נשארתי עם איווה ללילה (ומיכלי האוכל הניידים שמחוברים אלי), הלילה ארוך במיוחד, איווה קמה כל 3 שעות לאכול ולבדיקות. מיותר לציין שהיה ממש קשה להרדם שם, היא כזו פיצית, גם במיטה הקטנה (יחסית לשל גדולים) מחוברת למכשיר שעוקב אחרי הדופק ומצפצף במלחיצות כשהיא זזה לא לטעמו.
היה מאוד קשה להרדם עם כל הלחץ, הרעש, האור וזה שהגיע אלינו שותף מתבגר גדול וכואב (שמסתיר סיפור לא פשוט ומעניין). בערך ב-03:00 לפנות בוקר האחות ריחמה עלינו וניתקה את המכשיר שחובר בפלסטר לאצבע של אמילי והניחה לה להרדם מכורבלת ומחובקת עלי, אישרתי לה שאני עושה מוניטורינג ומשגיחה שהיא בסדר במקום המכשירים.

אין ספק שלהעביר לילה בבית חולים נותן פרופרציות לדברים...

בבוקר כשציפיתי שהרופא יגיד שאנחנו יכולות ללכת הביתה, אבל הרופא אמר שהוא צריך להשאיר אותנו להשגחה ל-24 שעות (הרופאה שקיבלה אותנו אמרה רק עד הבוקר, מעניין אם לא ידעה או הבינה שאין סיכוי שנסכים לזה) בגלל שזה יום שישי הוא קיצר לנו על התנהגות טובה לעד 15:00.
אבאל'ה דאג להעמיס את אמילי על ההסעה, להוציא את הכלבים והגיע אלינו, הזמן זז לאט לאט... בשלב מסויים שמענו את הרופאה אומרת למתבגר שלא משתף פעולה מעבר לוילון שהיא צריכה לקחת לו שוב דם כי יש לו חיידק בדם, זה גרם לאוזניים שלנו לסמור - איזה חוסר אחריות לשים אותו בחדר ליד תינוקת בת חודש! יצאנו עם איווה מהחדר ואבאל'ה דרש מהאחות להעביר אותנו, היא נסתה להרגיע אותנו שזה לא מדבק, אה כן? באמת אז מאיפה הוא קיבל את זה? (אולי היא התכוונה ללא נישא באוויר)
השותפה שלנו לחדר החדש היתה גם היא עם פעוט שנפל מהמיטה וקיבל מכה בראש :/

אחרי עוד זמן שלא זז, ניסיתי לישון עוד קצת זה היה מעייף, האחות שחררה אותנו קצת לפני הזמן, התקפלנו ויצאנו הביתה תוך שניות.

בבית שחררנו את אבא שלו שלקח את אמילי מביה"ס והכין איתה עוגיות, זה היה טוב בשביל שניהם הזמן איכות הזה. בבית כולנו התקלחנו, זרקנו את כל הבגדים לכביסה וחזרה לשגרה, בואו לא נעשה את זה יותר.

5

האור האדום זה ממה שבודק דופק ומחובר לאצבע

-

הפוסט הזה מזכיר לי שנראה לי שבסוף לא סיימתי לכתוב ולא פרסמתי על הפעמים שהיינו עם אמילי בביה"ח כשנפלה ופתחה קלות את הסנטר ורצה לתוך שולחן מתכת בעבודה שלי ופתחה קלות את המצח, היא הודבקה בשתי הפעמים והיתה גיבורה.