משחקים באבא ואמא

הקבועים כבר בטח יודעים שאין אצלנו רגוע, יש משוגע יותר או פחות.

החודש האחרון היה סחרור מטורף, עבדתי המון משמרות (האחרות בעבודה הן סטודנטיות ובמבחנים) ואבאל'ה היה הרבה עם הבנות.

בתחילת הקיץ אמילי היתה בקייטנה שביקשה, היא ננעלה על יום פעילות אחד שהבטיחו להם חיכתה לו  והיתה מאוד מאוכזת. היא גם רבה עם חברה טובה שלה, נקוה שזה הפיך. כשאתה קטן (בעצם לא רק) הדברים האלה גדולים.

איווה במסלול המהיר, למדה כבר להסתובב ולרדת מספות ומדברים גבוהים שהיא מטפסת עליהם ו... היא הולכת! ממש הולכת, המון צעדים והיא פיצית (בסביבות ה-7 ק"ג) זה כל כך מצחיק לראות אותה הולכת ממקום למקום.

עוד דברים שהיא לומדת להכניס דברים לקופסאות, לסגור עם פקק בקבוק וכאלה והיא גם מדברת איתנו - היא אומרת (כבר הרבה זמן "אה-זה" (את זה He-Ze) המושג הכי שימושי שאפשר להסתדר יפה בעולם רק איתו, היא אומרת "א-תה" (ATA) אפשר לנהל איתה שיחות שלמות רק עם המילה הזו בלחש, בקול רם ובצעקה מרשימה אאאאאתתתתתתתהההההה שלא ברור מאיפה הגוף הקטן שלה מוציא את הקול הזה.

כשמעצבן לה (על מה חשבתי כשרצתי לשרותים לדוגמא) היא אומרת בטון הכי עצוב ששמעתם אי פעם "א-זי-זי" A-Zi-Zi (הוא האינגי החדש) ממש סרט טורקי.

אני חייבת לזוז מהמחשב (אני בעבודה, המחשב שלי בבית מעלה אבק מרוב שאני לא מגיעה אליו בכלל).

מה שלומכם אתם?

בזמן שהתלוננתי כאן על כל מה שאני לא מצליחה לעשות והדאגתי אתכם (תוך התעלמות מכל הדברים הטובים שיש לנו פה). 

איווה גדלה ועושה מיליון דברים - אנחנו גאים :-)

מתהפכת - חדשות יום אתמול. בטן-גב וחזרה חופשי והתקדמה ככה לאן שבה לה. מושיטה יד ומושכת אליה את חפץ היעד ואז מסתובבת אל הבטן כשהוא בידיים שלה, להמשך חקירה (וטעימה).

זחילה - היה לנו בערך יום אחד של זחילת תולעת לאחור, הקטנה הבינה שזה לא מקדם אותה ואחרי שהשתלטה על עניין העמידת שש, היא כבר מתקדמת יפה מדי אל מה שהיא מחליטה שהיא רוצה.

מתיישבת - אחרי שלב ביניים של חצי ישיבה שני קוראת לו Draw me like one of your french girls

עמידה - כן! היא בת שישה חודשים וקצת והעקשנית הקטנה מושכת את עצמה, עם שלב ביניים של לעמוד על הברכיים ואח"כ עמידת שפאגט - תוך שהיא מחזיקה בדברים ומעקים ולומדת בדרך הקשה שזה לא רעיון טוב לעזוב את שתי הידיים וגם שיש חפצים שאי אפשר לסמוך עליהם שיחזיקו אותה (תיקים לדוגמא). ראו תמונה

לא ברור לי לאן היא ממהרת...

גם בחזית המוצקים יש התקדמות, איווה כבר מחזיקה ואוכלת בייביביס, יש בטעמים רגיל, גזר ובננה (בנוסף לירקות ופירות מעונים) להשיג בסופרפארם. 
אני עדיין התזונה העיקרית שלה. 

חרדת נטישה - איווה מזהה פרצופים וכבר לא מחייכת לכולם. היא גם לוקחת קשה את זה שאני נעלמת לה, כי מבחינתה זה לתמיד (שווה פוסט נפרד). לפעמים היא מוכנה בכל זאת להסתפק בתחליפים - אבאל'ה ואמא שלי.

דיבורים פה - קישקושיאדה :) אמילי מדברת איתנו, לה ברור מה היא אומרת, לנו קצת פחות. היא משלבת כל מיני דה-בה-אה-גה בחמידות רבה. אנחנו מנסים לתקשר חזרה. לפעמים גם נפלטת צרחה מרשימה שלא ברור איך יצור כל כך קטן מסוג להפיק אותה ונראה שהיא בעצמה מופתעת ממה שיצא, ניסויים במיתרי הקול.

בפינת השמאלית למעלה אפשר לראות את יד שמאל שלי (ימין מצלמת) בכוננות נפילה.

כתבתי בכותרת שיש תמונה (עוזר לי לחפש אותן אחרת, אבל כדי שלא תתאכזבו הכנתי אותכם שהיא מאחור).

למרות שזה פוסט איווה אפשר גם עדכוני קצת אמילי

אמילי פאקינג קוראת וכותבת, זה מדהים :)

היא קוראת (לאט ובקול) גם את התרגום (כשמקפיאים בפאוז את התמונה), אפשר לכתוב לה דברים והיא גם כותבת לנו. הדבר הזה פשוט נהדר.

לאמילי יש עוד זוג משקפיים - זה כבר הרביעי... (לזוגות האחרים שלום, היא פשוט אוהבת לגוון ולהחליף בינהם) הם מאוד יפים ואני שמחה על זה שהיא רואה בהם אביזר אופנתי ואפילו שאלה אותי למה אין לי משקפיים ליופי... 

[זה שהיא בוחרת דברים מיוחדים (וטוב שכך) חצי מסגרת ואני מתעקשת על עדשות דקות למרות הצילינדר (כי ככה) מעלים את המחיר למעל ל-1000 ש"ח לזוג... ], אני שמחה שאנחנו יכולים להרשות את זה לעצמנו.

אחרי רכבת הרים רגשית לחצים וקושי - נרגעתי (פירוט אולי מתישהו בהמשך) הכל בסדר.

איווה כבר בת ארבעה וחצי חודשים ולמדה להתהפך מהבטן אל הגב, יש לה טכניקה של הרמת הרגליים למעלה ואז הצידה ואחרי כמה ימים של כמעט התהפכויות שבהן הידיים הפריעו לה, הצליחה להשלים מהפך וגם היא כמו שאמילי היתה מתהפכת ואז רוטנת על זה שהיא על הבטן, כי זה מאלץ אותה להתאמץ להרים את הראש. מצד ימין זו החתולה שהיתה מאושפזת והחזקתם לה אצבעות.

איווה גם עברה בטקס חגיגי לחדר עם אמילי, שחיכתה לזה המון זמן ואפילו הכינה שלט של "החדר של אמילי ואיווה" (מן הסתם עם השמות האמיתיים ולא עם כינויי האינטרנט). בגלל שהחדר יחסית קטנה אז הזזנו את השידה אל מתחת למיטה הגבוהה. את הטלויזיה נחליף בקטנה יותר שתהיה על מן זרוע כזו. ומיטת התינוקות של איווה צרה יחסית (דגם סופר שלגיה, של בייבי סייף).

וגם התחלנו עם "מוצקים" רק טעימות בנתיים, כמה כפות של בננה מעוכה ואבוקדו מעוך. אנחנו נותנים לה בתחילת היום, כדי שאם יש אלרגיה או שזה עושה לה בלאגן בבטן זה לא יקרה בלילה.

מכיוון שהכמויות קטנות אז גם הבלאגן מזערי. אבל הכנו מבעוד מועד סינרים מצויינים מאיקאה, כדי שהאבוקדו לא ישתולל.

(5)

בתמונה היא נראת סקפטית...

ועוד משהו קטן כבר עברנו למידה הבאה של חיתולים ל 4-9 ק"ג :)

גאה בעצמי על פוסט כמעט כמו פעם עם תמונות וקישורים

רשימת הפוסטים שאני לא מגיעה ללהקליד ולפרסם:
(חלקם הותחלו ובטיוטא ואחרים בטח לא יגיעו ללהתפרסם בכלל) 

* פוסט על הלידה 2.0 (הצד שלו כבר פורסם). הדחקה זה יופי של דבר. זה משהו שאי אפשר לסכם בפסקה...

* מסה קריטית - פוסט על העליה במשקל בהריון הראשון והירידה (האיטית), העליה עכשיו, הערות הסביבה ועוד. דברי במספרים גברת.

* החולה המדומה - מדי פעם אמילי מתחלה, זה קורה לרוב בימי רביעי. עוד לא הצלחנו להבין למה. לפעמים זה מקרה של זאב וזאב ובעצם היה מדובר באזעקת אמת. 

* מדד תסכול - פוסט על ערך מספרי לרמת התסכול שלי, מספר שמשכלל כמה אחוז מהדברים שאני רוצה לעשות אני מצליחה, לדוגמא אחד מעשר אז זה 90% תסכול, יחד עם כמה אני רוצה לעשות את זה, כמה זמן אני לא מגיעה לזה ועוד. על זה שבערב עם משאבים נדירים של זמן וכוח אני צריכה לבחור מה הכי הכי כדי שאעשה.

* שקלולי זמנים - פוסט על הזמן שלוקח לעשות דברים (כמו לצאת מהבית, להתלבש, להאכיל בע"ח ועוד) כשמישהו אחר משגיח על התינוקת (לרוב מתבצע בכמה דקות), ליד תינוקת, עם תינוקת (יכול לקחת כמה שעות לעשות אפילו דברים פשוטים) מתחבר יופי לפוסט מדד התסכול. 

* באיזה צד אני - פוסט על איך אני מסמנת לעצמי באיזה צד הנקתי ומה הצד הבא. בעבר סימנתי עם קליפס קטן לשיער ששמתי על הכתפיות של החזיה (הייתם צריכים לראות את הפרצוף שלי כשגיליתי שיש בשני הצדדים כי שכחתי להוציא מהבגד לפני הכביסה) ועכשיו הקדמה כבר כאן והצד מסומן עם גומיה דקיקה (לשיער) בפרק היד של הצד (שממנו אכלה בפעם האחרונה).

* Survival mode - הסרבייבל מוד המקורי היה כשאבאל'ה היה טס לחו"ל. כשבאמת נמצאים בסרבייבל מוד אז אין שום אפשרות להגיע ללכתוב עליו.

המטרה בסרבייבל מוד כשאני צריכה להתמודד באמת לבד עם הכל (בלי אבאל'ה בסוף היום ובסופי שבוע), היא שכולנו נגיע בחיים לסוף היום. אני לא עונה לטלפונים וממעיטה בכל הדברים שלא ממש הכרחיים להשרדות של כולנו. לא כיף.

* החזרה לעבודה - אני אוהבת להיות שם, הם רוצים שאגיע אבל זה קשה מכיוון שאין מי שיהיה עם איווה בבית. כרגע מתמרנים בשתי משמרות בשבוע :/

* כרטיס האשראי שלי נגנב מהבנקט, מישהי ניצלה את זה שהייתי עם התינוקת עלי וחגגה בחיובים על חשבוני. הכרטיס בוטל, חדש הגיע וישראכרט (פסקה במקום פוסט)

* פוסט עם תמונת החנוכית סוסים שלנו. מה לא ברור?

* השוואת מחירים - בקיצור לדוגמא חיתולים בסופר פארם יקרים ב-20 ש"ח מאשר בחנות מוצצים.

* תלונה על נשירת השיער שלי (קישור לפוסט על הנשירה אחרי לידת 1.0), שמעדיף להיות בכל מקום (עם עדיפות לאצבעות של איווה) מאשר על הראש שלי. וגם פוסט על זה שכולנו (חוץ מהקטנה) הסתפרנו, הפעם הראשונה שאמילי מסתפרת אצל ספרית ולא בעצמה.

* פוסט על סרבנית המוצץ ובקבוק הקטנה ועל זה שהיא מוצצת אצבע. פריצת דרך - השבוע לראשונה שתתה 90 סמ"ק מבקבוק!

* פוסט שמחכה בטיוטא כבר הרבה זמן על הפקת לקחים ודברים שטוב שאנחנו עושים שונה עם איווה (בהשוואה לבלאגן שעשינו עם אמילי).

* פוסט על אמילי ואיווה (חשוב לי!)

* פוסטי סגירות מעגל - תמונה של הצלקת מהשריטה שצולמה בהריון. מה נשאר מהמנגיומה (החדשים בבלוג נכנסנו לקישור מיד) ועוד.

* פוסט על מטפלת/בייביסיטר (מה בדיוק ההבדל? מטפלת זה קבוע?), עם כמה שאני לא אוהבת את המחשבה על זה שאיווה תישאר עם מישהו שאינו משפחה נראה שאנחנו לא מצליחים לתמרן ואני חייבת להתאוורר יותר (בעבודה כן...). איך/איפה מוצאים מטפלת, על החששות ועוד

ויש עוד אבל אני צריכה כבר לזוז מהמחשב... גם ככה יצא פוסט-על וממש השקעתי בקישורים.

אם משהו שכתבתי חשוב לכם תגידו ואני אקדם אותו לפרסום מתי שאוכל :)

אבאל'ה עובד המון, זה טוב וחשוב אבל אומר שאני מתמרנת עם הבנות (כמה מוזר לי לכתוב בנות) וזה מתיש ביותר.

הרכבים שלנו במוסך לסירוגין :/ כרגע שלי עושה בעיות ובמוסך.

אחרי תקציר מקוצרר של תלונות אפשר להגיע לדברים החשובים - השבוע שאבתי קצת חלב בפעם הראשונה, המידע הזה הוא על גבול ה- TMI ואולי אף מעבר לגבול (Too Much Information) [קישור לפוסט השאיבה הגדול - וואו כמה שהייתי יסודית אז, אני מודה לאני של פעם על ליקוט המידע]
חלב שאוב אומר שאבאל'ה גם יוכל להאכיל את איווה מבקבוק ואני אוכל קצת להתאוורר, היא כבר בת שמונה שבועות :)

היה מאוד מרגש לראות אותה אוכלת מבקבוק בפעם הראשונה (טומי טיפי זרימה איטית), אולי אבאל'ה ירצה לשתף אתכם.

אם למישהו כאן משעמם אני אשמח אם תמצאו לי תמונה של קן חסידות זוג הורים ושני גוזלים לכותרת הבלוג -

תודה למגיב אורי, לג. ולמ. על שחיפשו ומצאו תמונות.

בסוף שמתי תמונה שאבאל'ה קנה לי מאייסטוקפוטו :) (אנחנו בעד לשלם לאנשים באינטרט מה שמגיע להם)