לא חסר מה לעדכן, אבל אני לא משהו בלהקליד ביד אחת, כשהיא ישנה אני אוכלת, מתקלחת ובעיקר ישנה בעצמי.
הבוקר היינו לראשונה בטיפת חלב, לקח לי הרבה זמן להתארגן ללכת לשם, שכבות וכובע - הייתה שמש אבל גם רוח. זאת בטיפת חלב מעצבנת מאוד, רציתי רק לשקול אותה וללכת גם ככה היא באה אלינו הבייתה מחר בצהריים לראות שאנחנו ערוכים לתינוקת - מעניין מה היא תגיד על הציורים בחדר ומעניין איך ניפטר מהגופה.
היא דיברה ודיברה ועברה על כל הסעיפים שלה "קשר עם התינוק" וכו' - הייתי חסרת סבלנות, רציתי רק להגיע חזרה הבייתה, הוא היה בעבודה (פעם שנייה מאז הלידה).
הזמן בטיפת חלב (קרוב לשלוש שעות מהיציאה עד החזרה) שיבש לנו את הסדר של האוכל והשינה. אוף.
אני כל הזמןן דואגת שאולי היא לא אוכלת מספיק... אמילי כבר שוקלת 3,400 גרם ובגובה 51.5 ס"מ - שזה יופי. השתחררנו מבית החולים במשקל 2,970 (הם יורדים קצת במשקל אחרי הלידה).
העריסה שהשכרנו משילב מעצבנת ביותר החלק התחתון של הגלגלים רחב יותר מרוחב הדלת לחדר השינה שלנו, וצריך מאבק כדי להכניס אותה בכוח עם צלקות לעריסה לקיר ולדלת.
היו ימים שויתרנו על המלחמה ופשוט הבאנו סדינים כריות ושמיכות וישנו עם העריסה בסלון - מעברה ממש - הגב שלי לא סולח לי על השינה הזו.
הימים בבית כשהוא עובד (יומיים בשבוע עד עכשיו) ארוכים כל כך.
אני לא רגילה להיות מקורקעת.
יצא הרבה יותר ארוך ממה שחשבתי שיצא.
הולכת לישון קצת עד שהיא תתעורר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: