משחקים באבא ואמא

אחד הדברים שבאמת מטריפים אותי בלהיות בהריון זה כל הדברים שאני לא יכולה (בעיקר פיזית) לעשות. מה שלפני יכולתי לעשות בקלות - להתכופף, להרים, לדחוף, לטפס ומה לא - עכשיו אני יכולה רק להסתכל על הדברים עליהם ביאוש שעוד יוציא אותי מדעתי ולרשום אותם ב(ה)רשימה ורק כמה ימים אחרי זה, ורק אם יש לי עזרה ממישהו אני יכולה לעשות אותם ולמחוק אותם (אבאל'ה עובד המון, מגיע הביתה מאוחר ומותש ועוד עובד מהבית).

אבל עד אז... 

אני שונאת לבקש עזרה אז כשאני כבר מבקשת זה מגיע אחרי שאני כבר לא יכולה יותר להתעלם ממה שזה לא יהיה שאני צריכה לעשות ומציק לי, ואם אני צריכה לבקש שוב אז בכלל אני מרגישה נודנדיקית ומוגבלת (כמו שאני). 

קשה להסביר כמה זה מתסכל.

בנתיים הרשימה רק מתארכת.

אוףףףףףףףף :(

אם בהריון הקודם תכננתי לעשות הכל אחרי הלידה, הרי שעכשיו ברור לי שאחרי הלידה יהיה רק יותר קשה ואין סיכוי שאגיע לדברים האלה (או שיהיה אכפת לי מהם).

אני שוקלת להנהיג חוק יסוד שאומר שכל מי שבא לבקר אותנו (או סתם עומד לידי בבית ואינו בהריון בעצמו) יחוייב לעזור לי להוריד לפחות דבר אחד מהרשימה הזו.

בטוח אפשר להזמין מאיפשהו לארץ ו/או הודור מהאינטרנט...

בתמונה לארץ. פריט אספנים, מהדורה מוגבלת.

לאט לאט

היא, הקטנה שבבטן (ליה) מכריחה אותי לסדר, ולנקות!

דברים שפעם לא ראיתי ולא הפריעו לי, עכשיו משגעים אותי. אפילו כשישבתי עם אבאל'ה במסעדה הציק לי כשמלצרית הניחה את הפלפל במדף היינות, מה אכפת לה שזה לא במקום. אוף זה כל כך לא אני (אז מה אם זה נוח עכשיו כשאני יודעת איפה נמצא מה שאני רוצה ללבוש).
I'm not the boss of me

היום הרודנית הקטנה שבפנים אילצה אותי לשטוף את הבית. כואב לי הכל.

:/

בתמונות הארון שלי לפני ואחרי, הכל ממוין - חורף, קיץ, שמלות, חולצות, ארוך, קצר וגם פינה בארון שנקראת "אופטימי" לבגדים שאני מקוה שעוד יחזרו לעלות מתישהו... המון בגדים נמסרו לנעמת או משהו (אמא, הבטחת לנו בגד לשבת).

מבחינת עדכונים שוטפים -
אמילי כבר לא מקיאה זה אכן היה משהו של יום אחד. אני מקבלת את עירוי הברזל השבועי (יום יבוא ויהיה על זה פוסט) ופעם בשבועיים מעקב הריון.

אמילי מקיאה :/
חוץ מזה היא בסדר, בלי חום ומצב רוח כרגיל. 
אולי התיבשות, או שאכלה שטות...

נחכה שיעבור.