דברים ששכחתי/לא הצלחתי לספר לכם:
בפעם השנייה שהיינו בטיפת חלב, כשאמילי הייתה בת חודש וקצת, נתנו לי למלא שאלון/מבחן אמריקאי בנושא דיכאון שלאחר הלידה.
היו שאלות "קלות" כמו האם בכית בשבוע האחרון? התשובה הייתה: בוודאי !
ושאלות יותר כבדות כמו האם את רוצה לפגוע בעצמך או בתינוק והתשובה הייתה: לא !
לא יודעת מה שיטת הניקוד שלהם, נראה לי שהשאלות הקלות צריכות להיות שוות פחות נקודות משאלת המחשבות האובדניות...
בכל אופן קיבלתי ציון עובר יפה של 80, בלי להעתיק :)
בכל ביקור האחות בטיפת חלב בודקת/מתרשמת מההתפתחות של אמילי. היא ניסתה והצליחה לנהל איתה שיחה ערה, אני בטוחה שגם אמילי מוצאת אותה חוזרנית ומשעממת.
אחר כך היא בדקה אם מחיאת כף מול הפנים של אמילי תקפיץ אותה - נראה שזה לא נראה/נשמע מאיים מספיק לאמילי והורידו לה ציון בגלל אומץ.
שיהיה (או באנגלית whatever), היא כן קופצת כשיש רעש של צלחת נופלת או מפתחות על שולחן, אז אנחנו לא מתרגשים.
עוד "מבחן" היה לראות כמה אמילי עוקבת אחרי רעשים וציור של פרצוף.
אני מספרת שתדעו על מה להתכונן :) מרגישה כמו אחרי בחינה באוניברסיטה שהיינו מנסים לשחזר את השאלות לטובת הדורות הבאים ו/או מועדי ב', כמו שאנחנו למדנו ממבחנים ששוחזרו מזכרונם של אלה שנבחנו לפנינו.
אתמול בבוקר שוב ביקרנו בטיפת חלב, הפעם לבדיקת רופאה, היא אמרה שאמילי בסדר גמור (GOODY) וקיבלנו שיעורי בית לתת לאמילי להחזיק דברים ולשים אותה יותר על הבטן כדי לחזק לה את שרירי הצוואר והחזה. יש בוחן בפעם הבאה.
סיפרנו לה בגאווה שאמילי כבר ממקדת את תנועות הידיים שלה, שקודם היו רק נזרקות לצדדים ומחזיקה את הקובייה הצבעונית שקיבלה מתנה ליומולדת אפס שלה :) (גם זה שווה פוסט ארוך ומפורט)
אמילי שוקלת 5.7 ק"ג שזה מצויין :)
בשבוע שעבר עשינו אולטרסאונד פרקי ירכיים, עושים את זה לכולם מגיל 6 שבועות - הכל אצלנו תקין (טפו^3).
היו שם עוד מיליון תינוקות הבדיקה בוצעה כמו על סרט נע הפשט-סרוק-עבור, זה לקח רק כמה דקות (פחות מהזמן שלוקח לי לכתוב על זה) אנחנו נבדקנו בזמן שהתינוק שנבדק לפנינו הולבש, וכשאמילי הולבשה כבר נבדק הבא בתור.
וקצת עדכונים שוטפים
סופסוף סיימנו לקפוץ מה שאומר שהצלחתי לנוח קצת ואני מרגישה הרבה יותר טוב.
אבאל'ה קצת בחופש ונמצא איתנו בבית אז הכל הרבה יותר טוב, יש לי זמן להתקלח ולעשות כל מיני דברים שרציתי, כמו לצייר עד עוד שלושה בגדים שלה, נצלם אותם על דוגמנית הבית כשייצאו מהכביסה (אחד כאן).
השעון שלו היה קצת מעצבן ובהתחלה הלך לישון כשהתעוררנו וקם כשנרדמנו - דלתות מסתובבות, אבל ההר בא אל מוחמד ולאט אבל בטוח שעות השינה של אמילי זזו לכיוון הלילה ושעות הערות לכיוון היום (שווה פוסט מפורט בנפרד).
בערב הפקרנו את אמילי לכמה שעות אצל ההורים שלי (פעם שלישית גלידה) עם הוראות שימוש וחלב שאוב ויצאנו רק שנינו להצגה (של חברים, סיפור ארוך) - דייט דייט. אפילו הצלחתי להרגע ולהנות.
יש כמות לא חוקית של לוכסנים (/) בפוסט הזה (החוק מתיר מקסימום 2), אל תדווחו עלי לרשויות. תודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: