משחקים באבא ואמא

המשימה להיום הייתה לדאוג שבסופו החתול ימפמפוני יהיה בנפרד מרוב הפרווה הפרוותית שלו שאמילי כל כך אוהבת לאכול (למעשה זה הייתה המשימה לאתמול כי כבר אחרי חצות, אבל לא משנה).

כדי שזה לא יהיה קל מדי הוספתי עוד כמה פעילויות מסביב.

בבוקר (08:00) הקפצתי את אבאל'ה להרצליה בעיקר כי לקחתי לו את הרכב. בגלל שיצאנו בלי מוצץ-הרכב (משום מה נשאר אצל ההורים שלו) עצרתי להניק כדי להרגיע אותה כשבכתה את ריאותיה החוצה בפקק-מחסום-הרכבת בדרך חזרה ואז גיליתי שאני נעולה איתה במושב האחורי בגלל מנגנון בטיחות כלשהו והייתי צריכה לטפס מעליה (בסל קל באמצע המושב האחורי) כדי לחזור למושב הקדמי.

הגענו הבייתה (11:00), אכלנו קצת (אל תשאלו מה אכלתי ולמרות זאת אבאל'ה לא גירש אותי מהבית), ישנו קצת והתארגנו לצאת (13:30), אם לסחוב אמילי, צעצועים, תיק החתלה, צידנית עם קרח חלב-אם ומוצקים זה לא מספיק מסורבל - הוספתי גם חתול בכלוב (גדול יחסית) ו... ליפסקי כיסא האוכל, שעבר בטקס חגיגי להורים שלי, כי החלטתי שהוא מכוער ותופס יותר מדי מקום לדעתי (הבית שלנו קטן ומלא בדברים) רציתי לקנות להורים ג'וני  שזה בוסטר (הנוכלת כתבה לי שיש כזה) שיוכלו להרכיב על כיסא של גדולים. ג'וני עולה 129 ש"ח וכיסא בומר שחור ומגניב עולה 139 ש"ח. הבומר ניצח וחזר איתי הבייתה.

איפה הייתי, אה כן. אני וחצי בית נסענו אל הספרית, זרקנו עליה את הכלוב עם החתול (14:45) אמילי ואני המשכנו להורים שלי שהתארגנו לשמור עליה מאתמול להיום (לא הגיוני ששלוש בנות יאיישו משרה של שתיים ואף אחת לא תגיע).

שנייה אחרי שצנחתי על הספה אצל ההורים הטלפון צלצל (15:15), זו הייתה החברה שהפנתה אותי אל הספרית, היא אמרה שהם לא יודעים איך לספר לי את זה אבל... נבהלתי, הייתי בטוחה שהיא עומדת לספר לי שהחתול ברח, אבל היא בסך הכל הודיעה לי שהם כולה לא מצליחים לספר אותו כי הוא משתולל, שטויות. בד"כ הוא חתול טוב, בייחוד בהשוואה לאחיות החורגות שלו. טוב נו, אספתי את עצמי ונסעתי לקחת אותו (15:45), מסופר למחצה, הגב, הצדדים וחלק מהזנב מגולח, למעשה נשארה פרווה רק בבטן, ברגליים, בקצה הזנב ומסביב לראש (נו, מקומות מצויינים לשים בהם קראנצ'י קראנץ :) ). כל כך מצחיק לראות אותו ככה, קצת פחות מצחיק היה לראות את הידיים השרוטות של הע. ספרית.

אמרתי לה שזה בסדר ככה ושכבר יהיה שיפור בכמות השערות שהוא משיר בבית ולמרות שהיא התנגדה התעקשתי לשלם לפחות על חצי תספורת. אני וזה המשכנו לעבודה שלי. משמרת ערב (16:00-19:30) ביום עמוס במיוחד ואם זה לא מספיק הצטברה לי ה-מון עבודה משבוע שעבר שבו הצלחתי להגיע רק למשמרת אחת מסכנה, נשארתי עוד קרוב לשעתיים (19:30-21:15) להלחם בהכל, עד שהגעתי לשלב ממנו והלאה הייתי יכולה לעשות רק נזק.

מהעבודה להורים (21:30) ומשם הבייתה. הגענו מותשים (23:00), אמילי אני והחתול שהבין שזה מהימים האלה שאסור היה לו לצאת מהמיטה בבוקר. אנחנו (אני, אבאל'ה והחתולות) צוחקים עליו כל פעם שהוא עובר לידינו, אבל אני בטוחה שפחות חם לו עכשיו והוא תיכף יתרגל חוץ מזה שהוא הצליח לשמור על השיער שלו במקומות שהיו חשובים לו באמת.

הייתם חושבים שאחרי יום מתיש שכזה אמילי בטח תרדם בשנייה שנגיע, אבל היא נאבקה בשינה ונרדמה רק עכשיו (01:40) אין לי מושג מה סוד הערנות שלה, אולי הייתי צריכה לתת לה לנהוג ולעבוד...

איזה יום! לא יודעת איך הצלחתי לשרוד את היום הזה, עם כל הנסיעות, העבודה וכל הדברים שסחבתי. העיקר שהמשימה הושלמה בהצלחה.

מאוד חבל לי רק שבגלל השעה המאוחרת שבה חזרתי לא נסענו למסיבת יום ההולדת בחיפה של דודה ע. (אחות של אבאל'ה) -

מזל טוב דודה ע. !

הלכתי לישון, לילה טוב !

(אולי בטח נוסיף תמונות וקישורים בבוקר

תמונה כאן

יום ראשון

סידורים בתל אביב עם אמילי היו חיפושי חנייה והכל. 

להורים שלי להפקיד אותה בידיהם למשמרת.

עבודה לשעה אחת בלבד (זו שעובדת איתי לא יכלה להגיע והבוסים עושים בלאגן כשהם לבד)

לימודים

שוב הורים שלי לקחת חזרה את אמילי (חשוב לא לדלג על השלב הזה) היא ישנה שלוש שעות בלעדי... ולא רצתה לאכול כלום מ-15:30 עד 21:00 קצת הדאיגה אותי. ינקה מצויין כשהגעתי.

חזרה הבייתה

יום שני

אמילי ואני בבית. היה יכול להיות יום רגוע וכיפי אלמלא הייתי כל כך עייפה ורק רציתי לישון, אפילו רק קצת כדי לחדש כוחות, היא מצידה המשיכה כמעט רצוף (נרדמה אולי לחצי שעה) מהבוקר עד הלילה. עשיתי מעט מאוד דברים כי לא היה לי כוח בכלל. כשאבאל'ה חזר מהעבודה השארתי אותם יחד והלכתי לישון קצת, אבאל'ה הרדים אותה - כ-בוד! והעיר אותי אחרי כמה שעות כי אמרתי שאני רוצה לשאוב, שיהיה לה ליום הארוך למחרת (אני תמיד מעדיפה לתת לה חלב טרי על פני קפוא).

יום שלישי

אהההההההה

קמתי מוקדם לשאוב.

עבודה משמרת בוקר (אמילי עם אבאל'ה)

להורים שלי לתת ולקחת דברים

חזרה הבייתה לשעתיים, אמילי עשתה לי טובה ואכלה קצת, בשבילי, למרות שהייתה שבעה.

אכלנו (אבאל'ה בישל) וראינו פרק מדכא בסדרה (עמוק באדמה).

לימודים (אמילי עם אבאל'ה).

סרט (המבוך של פאן) יומולדת עם חברות (מזל טוב ני!). כאן נשברתי. לא הצלחתי להשאר עד סוף הסרט ויצאתי באמצע (או לקראת הסוף, מצטערת ני) החזה שלי התפוצץ והיה לי מאוד קשה לעבור את כל היום בלעדיה וכמעט בלי להניק.

הבייתה לשאוב, בפעם השלישית לאתמול. היא אכלה יותר ממה ששאבתי ואבאל'ה היה צריך להפשיר מנות מהמלאי...

היום

מצפה לי משמרת קשה וארוכה בעבודה (אמילי עם ההורים שלו).

הבית שלי רחוק מהלימודים ורחוק מהעבודה ורחוק מההורים וכל מעבר שורה בפוסט כרוך בנסיעות ארוכות ומעייפות חלקן בזמן שיא הפקקים.

קשה לי עם העייפות. אני רוצה לישון ולישון ולישון עוד קצת.

(היא ישנה יפה אפילו 9 רצוף! (לפעמים) אבל אני משוטטת בעולם ולא ישנה איתה).

אני יודעת מה אתם חושבים, תורידי הילוך, אבל תסכימו איתי שלימודים ועבודה זה חשוב.

הפוסט יותר בשבילי מבשבילכם יוצא שבסוף החודש אני עוברת על הבלוג לראות מתי עבדתי. נכון, יכול להיות שיהיה יותר קל פשוט לרשום את השעות עכשיו :)

לא שלחתי הודעה למנויים כי לא נראה לי שהפוסט הזה חשוב.

החתלתול עדיין מחפש בית

אתמול עבדתי משמרת ערב. חובה להתארגן ולצאת כמה שעות קודם לכן, צריך לארוז ולסחוב איתנו חצי בית ואחת אמילי.

בכל פעם אני יוצאת ברגע האחרון (אתם מבינים למה) ומגיעה בשנייה האחרונה, עובדת בריכוז חלקי כי המחשבות שלי נודדות אליה המון... כשמגיעה שעת הסיום התיאורטית נחסמת לי הגישה לאיזורי החשיבה במוח ואמילי מתרווחת ומתהפכת לי במחשבות :) יותר קשה להיות בלעדיה כשאני לא ממש ממש חייבת.

אמילי מצידה העבירה את כל זמן המשמרת בשינה אצל ההורים שלי ונרדמה מאוחר בהתאם. חצופה. נבקש מהם לא לתת לה לישון יותר משעה וחצי. שלא תחזור לשעון לילה...

אתמול היה גשום וסגרירי (סגרירי זו מילה מצויינת, טפחו אותה) לכן באו מעט אנשים (היי ני מצטערת שהייתי כל כך מוסחת) חשבתי לנקות ולסדר לזו שעובדת איתי כמו שהיא משאירה לי מקום מסודר ונקי. אבל, התקשרתי להורים להגיד שאני עוד מגיעה עוד חצי שעה והדבר הבא שאני זוכרת זה אותי ברכב בדרך אל אמילי :)

התקשרתי אל זו שעובדת איתי להתנצל ולהסביר והיא אמרה שזה קורה לאמהות הטובות ביותר :)

מקור הכותרת "נפל העיפרון" -

פעם היו אומרים על עובדי ההסתדרות (האנשים והתה) שבשעה שהם צריכים לסיים הם עוזבים הכל ויוצאים, גם אם היו באמצע משהו (יכול להיות שזה עוד אחד מהדברים שהמצאתי או לא הבנתי נכון).

הכותרת הראשונה הייתה שביזות יום ד' אבל מאז נחתי קצת ואכלתי אז אני בסדר :)

ימי רביעי בבוקר זה הזמן שבו אני מנסה לחזור לעבודה למשמרת אחת מסכנה.

אמילי עדיין ישנה ביום וערה כל הלילה. ביום רביעי שעבר החלטתי שכדאי לכוון אותה וכל יום הערתי אותה, נורא בעדינות בערך שעה לפני הזמן שבו הייתה אמורה לקום (היא די עקבית), בהתחלה זו הייתה הרגשה טובה לקבוע מתי תתעורר לקחת קצת שליטה על דברים, אבל לא נראה שזה עבד, היא פשוט ישנה פחות וגם אני ישנתי פחות. הרגשתי רע למנוע ממנה שינה עד שויתרתי והנחתי לה לישון כמה שתרצה, מה גם ששמחתי להמשיך לישון בעצמי...

למה דווקא רביעי בוקר אתם שואלים, ובכן זה היום שהכי נוח להן וחשבתי שאם אני כבר טורחת להגיע אז שיהיה בזמן שמקל עליהן, לי זה לא  משנה באותה מידה זה יכול היה להיות כל יום אחר.

מדי שבוע אחרי לילה כמעט (שעה וחצי) ללא שינה היא נרדמת, אני נוסעת לעבודה וכשאני חוזרת היא מתעוררת. לוקח לי כמה ימים להתאושש מימי רביעי האלה. כל פעם מחדש אני חושבת שלמדנו משהו מהשבוע שעבר אבל זה עדיין קשה.

בפעם הראשונה העמסתי תוכניות גם על יום רביעי בערב, בשבוע שעבר אבאל'ה היה צריך לצאת כשהגעתי ואם זה לא מספיק עוד קבעתי לי משמרת נוספת (שביטלתי) למחרת בבוקר...

הפעם נראה היה שאצליח לנוח. אבאל'ה יאכיל אותה מבקבוק ואני אשן.  תיאורטית נשמע יופי, אבל, השינה שלי כל כך קלה שזה ללא יאמן... אם היינו חיים ביער מלא טורפים זה היה מצויין. א-בל אנחנו לא.

כרגיל (גם עם אטמי אוזניים) - אני שומעת כל ציוץ שהיא משמיעה (מעדיפה את זה על פני המצב ההפוך של לישון חזק ולא לשמוע אותה).

ברור לי שהבעייה אצלי, אבל זה לא עושה אותי פחות עייפה.

לפעמים אני חושבת שעדיף לכולם שאשאר בבית וזהו, אבל אני מאוד אוהבת את העבודה שלי וחשוב לי לצאת להתאוורר ולהרגיש מועילה.

יכול להיות שיהיה לי יותר קל לעבוד משמרות ערב, לפחות אני אצליח לישון כמו שצריך ואפילו לא צריך לחכות עוד שבוע כד לבדוק את זה כי אני עובדת גם מחר...

מספיק תלונות ליום אחד.

 לכולם ברור מי זו בתמונה ולמה היא כל כך מתאימה לפוסט הזה, נכון?

ביקורת על הלוחשת כשאסיים לקרוא את השני ש"חודש אחריך" סיפרה לי עליו.

אזהרה: לפניך פוסט טכני של "קמתי, הנקתי, אכלתי..."

אתמול קמתי בשש בכוונה לשאוב לפני שאני יוצאת ליום הראשון חזרה בעבודה, אחרת כשאני שם יהיה לי גדוש וכואב, ממליצים לשאוב במקום כל ארוחה שמפספסים (שהיא תקבל מבקבוק) כדי לשמור על ייצור החלב ולחדש את מלאי החלב :)

לשמחתי היא התעוררה. אני לא זוכרת אם כבר כתבתי את זה אבל אני ממש לא אוהבת להעיר אותה, שונאת תהיה הגדרה יותר טובה לזה. אז האכלתי אותה לפני שיצאתי והיה הרבה יותר נעים מלשאוב.

הפקדתי אותה בידיו המסורות של אבאל'ה ונסעתי לעבודה, התרגשתי כבר בדרך, רובכם יודעים במה אני עובדת, ואני מאוד אוהבת את העבודה שלי. על הדלת חיכה לי שלט של welcome back (בתמונה) המקום היה נקי ערוך ומוכן לפקודתי :) אני והבוס השלמנו פערים ניסיתי לדבר גם על נושאים אחרים מלבד אמילי, אי אפשר להגיד שהצלחתי - אבל היה לי קהל אז זה בסדר. הייתה משמרת סטנדרטית למדי, השתלבתי חזרה כאילו עזבתי רק לכמה ימים ולא לשלושה חודשים - באופן כללי הייתה הרגשה של חזרה לבית הספר אחרי החופש הגדול, הכל היה מוכר ועם זאת משהו שונה.

התאפקתי לא להתקשר הבייתה כל המשמרת (כולה ארבע-חמש שעות) אחר כך קפצתי לחנות בסביבה לקנות כמה דברים שאני צריכה והודעתי לו שאני בדרך חזרה.

היה מוזר לי להיות בלעדיה וחשבתי עליה כמעט כל הזמן. כשהגעתי הבייתה מצאתי אותה רדומה בזרועתיו אחר משחקים וקצת שיגועים (אולי הוא יספר לכם). שאבתי כי כבר התמלאתי ואז היא קמה לרוקן את השאר (ותודה לה על זה).

הכנתי לנו אוכל, התקלחתי והתכוננו ליציאה שלנו לסרט (כן, כן :) ) הבושם (מומלץ!). השארנו אותה אצל ההורים שלי (בפעם הרביעית), הרגשתי קצת לא נעים להטריח אותם בשביל בילוי ולא עבודה אבל הם אמרו שזה בסדר מצידם. הסרט היה מצויין, היה קצת קשה לי עם קטעים שהראו בהם תינוק (לא מפרטת לכו לראות).

מדי פעם המחשבות שלי נדדו וחשבתי עליה. היא הייתה ממש חסרה לי. זה יותר מזה שהתרגלתי להיות איתה כל הזמן, כשאני איתה אני רגועה יותר - מרגישה שלמה.

בסוף הסרט החזה שלי כבר היה גדוש וכואב, עד שחזרנו להורים שלי היא כבר אכלה ונרדמה. כשהגענו הבייתה ניסיתי לשאוב ולמרות הגודש יצא ממש מעט.

הייתי מותשת - עבר עלי יום ארוך (היא ישנה כשהייתי בעבודה) זו הייתה טעות לתכנן שני אירועי חוץ (עבודה בוקר וסרט) לאותו יום, מה ששאבתי בכלל לא התקזז ממול הארוחות שפספסתי והחזה שלי כבר ממש כאב והיה לי קשה להרדם, חיכיתי שתתעורר כבר לרוקן אותי, ניסיתי שוב לשאוב ללא הצלחה ולא היו מים חמים למקלחת שאולי הייתה מקלה. איך שמחתי לשמוע אותה מתעוררת והיא אכן רוקנה אותי וחזרה לישון. רק אז הצלחתי להרדם - תודה לה! איזו הקלה.

קשה לי לסכם את אתמול - אמנם נהנתי בעבודה ובסרט אבל במחיר געגועים וכאבים בחזה. איזה כיף שלא באמת צריך לסכם ימים.